ילד עם צרכים מיוחדים? לא שוכחים את הזוגיות

הרב אייל אונגר, ראש מרכז לימודי הנפש "אילן", מדבר בגובה העיניים אל לבם של ההורים המתמודדים עם אתגר לא פשוט — גידול ילד עם צרכים מיוחדים. אבל המסר המרכזי שלו אולי יפתיע אתכם: ההתמודדות האמיתית לא מתחילה אצל הילד, אלא בתוך הזוגיות.

כשמגדלים ילד עם צרכים מיוחדים, זה לא רק החיים סביבו שמאתגרים, אלא גם החיים הזוגיים. הכאב, העומס, העייפות, חוסר השינה, הלחץ — כל אלה שוחקים את הקשר. מהר מאוד בן או בת הזוג הופכים לחשודים: "הוא לא בסדר", "היא לא משתפת פעולה", "למה רק אני עושה הכול".

מאבקי כוחות. מי צודק. מי טועה. אבל אולי הגיע הזמן לשנות את ההסתכלות: ההיגיון שלך הגיוני, וגם שלך. השאלה היא לא מי צודק, אלא מה עושים יחד.

הגישה הבריאה היא פשוטה: לא נלחמים זה בזה - נלחמים יחד מול הבעיה. זוג שאוהב באמת, לא מתגאה בניצחון על בן הזוג. הוא רוצה לנצח יחד את הקושי.
דווקא מתוך הקושי אפשר לצמוח, להתחזק, להתקרב. ברגע שמבינים את ההבדל בין להיאבק אחד בשני לבין להיאבק יחד באתגר - הכול משתנה: המבט, התחושה, התוצאה.

גם אם אתם הורים מסורים, חשוב לזכור: אתם קודם כול בני זוג. צריך שעה ביום, או שעתיים, בלי לדבר על הילד.
לא על קשיים, לא על טיפולים, לא על הערות מהסביבה. רק שיחה פשוטה, חיוך קטן, סיפור מצחיק, אכילה יחד. זה לא מותרות. זו לא אנוכיות. זה חמצן לזוגיות.

כי זוג שמתרגל לדבר רק על הבעיה - שוקע בה. אבל זוג שיודע להתנתק ממנה מדי פעם - יוכל לחזור אליה עם יותר כוח ואהבה.

אחת לשבוע שבו יחד לשיחה: מה האתגרים? מה אפשר לשפר? לא צריך פתרון מושלם. רק פתרון מתקדם. כך צומחים. כך מתקדמים. כך שורדים לאורך זמן.

הילד אולי לא מבין הכול, אבל הוא סופג הכול. היחסים בין ההורים הם לא עניין פרטי — הם האוויר של הבית. והמסר של הרב אונגר חזק וברור: הילד לא נשלח להפריד בין בני הזוג — הוא נשלח לחבר ביניהם.

אם ההורים יידעו לעבוד יחד, לדאוג לעצמם ולשלום הבית, הילד יפרח. ואיתו, גם הם יהפכו לאנשים חזקים, מלאי שליחות ומשמעות.

העולם אולי ייראה מאיים, המציאות קשה. אבל ברגע שמפסיקים להיאבק אחד בשני, ומתחילים לבחור באהבה — גם החשכה הופכת לנסבלת. וכשהאהבה נוכחת - היא לא צריכה לפתור את הכול. היא רק צריכה להאיר.

ובמילים האחרונות: איש ואישה זכו - שכינה ביניהם.