רגע אחד בשמי ישראל שיחזיר לכם את האוויר

בתקופה שבה הקרקע רועדת - תרתי משמע - תחת הרגליים, כשבמזרח עולה איום גרעיני, ובפנים הארץ ממשיכים לתקן ולשקם את חורבות ההרס, מגיע משום מקום - תרתי משמע - רגע של נשימה.

זו לא תמונה מטלסקופ של נאס"א, אלא צילום שנלכד בעין ישראלית בידי הצלם מיקי שפיצר, ממש כאן - מעל חמוקי ניצנה, בגבול המדברי מול מצרים. ברקע: רצועת שביל החלב נמתחת על פני הרקיע, מתעגלת, כאילו מקיפה את ארץ ישראל ממרומים.

אלא שמי שמביט לשמים - לא רק תמונות רואה.
חז"ל כבר עמדו על כך שהכוכבים "נבראו לשמש את ישראל", לא רק במובן הפיזי אלא גם כרמזים ומסרים. הרמח"ל מדבר רבות על כך ש"השמים מספרים כבוד א-ל", ושכשהקב"ה רוצה לדבר - לא תמיד זה דרך רעש, אלא דווקא דרך הדממה הגדולה.

כמו אברהם אבינו, שעמד בלילה במדבר וראה את השמים מלאים בכוכבים - כך גם עם ישראל עומד כעת בין זעזועים חיצוניים לפצעים פנימיים, ולומד שוב להביט כלפי מעלה.

גבול מצרים - וניצוץ גאולה

הבחירה לצלם דווקא את אזור ניצנה - אזור של גבול, של ריק ושיממון - מזכירה את דברי הנביא: "אמצאך במדבר, בארץ ציה וצלמות". דווקא משם, מהמקום הרחוק והחשוף, עולים קולות של תקווה.

אולי דווקא בשעה שבה נדמה כי האור מתכסה - צריך פשוט להרים את הראש. לא לגלול, לא לברוח, לא לכבות - אלא להסתכל ישר לתוך הלילה, ולראות: יש שביל. יש דרך. יש חלב של חיים, גם בין הרס ושכול.

השמים אינם רק תפאורה - הם קריאת השכמה.