תפנימו: מחמאה היא הדבק הרגשי של חיי הנישואין

מחמאה - הדבק הרגשי של חיי הנישואין

מעצם טבעם, נועדו הנישואין לשמש מסגרת חיים יציבה וארוכת־טווח. החום בונה את הבית. במשפחה שיש בה הערכה הדדית - גם הקשיים הופכים לחומרי בניין. במילים פשוטות: כאשר אוהבים ומעריכים, לא רק ש"סובלים" זה את זה, אלא נעשים שותפים אמתיים לחיים ולגורל.

הצורך בהזדהות רגשית אינו מותרות. הוא צורך קיומי. לא די בבית רחב ידיים או בפרנסה נאה. אישה עלולה לומר בכאב: "מה לי בכל זה - אם אין בי חמימות".

המחמאה - בונה אווירה, לא רק משקפת אותה. לא רק שמחמאות נאמרות בעקבות אווירה טובה - הן יוצרות את האווירה. הן מייצרות את המציאות, לא רק משקפות אותה.

כשם שילד זקוק לעידוד - כך גם המבוגר. אנו משבחים ילד על כל תנועה קטנה, כי אנו יודעים שזה מניע אותו לפעול. ואילו את בן הזוג - אנו נוטים לקחת כמובן מאליו.

כאשר בן זוג מקבל הערכה - הוא נושא עיניו גבוה יותר. הוא רוצה להצדיק את הדימוי החיובי שנוצר סביבו. לעומת זאת, אם ייחשף לביקורת או זלזול - הוא מוותר על השאיפה.

אם כן, מדוע בכל זאת כה קשה לנו להחמיא?

כי אנו רואים במעשי בן הזוג "חובה" ולא "חסד" - ולכן אין צורך להודות עליהם. כי יש החוששים שמחמאה תישמע כצביעות או כאינטרס.
כי ישנה תחרות סמויה בין בני זוג מי עושה יותר בבית...

הטבע האנושי רואה בקלות את החסר, אך מתקשה להבחין בטוב. חשוב לזכור, ילדים שגדלים בבית בו המחמאות שזורות באוויר - יפתחו מבט חיובי, חם ואופטימי על הסובב אותם.

שלום בית בנוי ממילים. לא מהקירות. לא מהחוזים. מילים של חום, והערכה. האדם זקוק להרגיש משמעות, שייכות ותחושת ערך עצמי. אחד הגורמים המרכזיים לתחושת ערך זו הוא חיזוק חיובי. מחמאה, עידוד או אפילו מבט חם - משמשים כתמריץ לא רק להתנהגות טובה, אלא לתחושת קיום בטוחה ובריאה.

בשלום בית, בבית, במערכת הקשרים - העומס הרגשי והלחצים היומיומיים גבוהים. היעדר מחמאות והכרת תודה עלול להיתפס כהתעלמות. וכשאין חיזוק - האדם חש דחוי, לא מוערך, ולעיתים גם מיותר. זהו אחד הזרעים הראשונים של התנתקות רגשית.

לא רק שהתנהגות שמקבלת חיזוק - תחזור על עצמה (עידוד במובן של "עוד"). כלומר, אם נאמר לבן זוגנו "תודה על מה שעשית" או "זה היה חשוב לי מאוד", אנו לא רק מביעים רגש, אלא משרישים דפוס - של אכפתיות, של שותפות, של עשייה.

המחמאה מעבירה מסר של קבלה בלתי מותנית. בן זוג אינו זקוק רק לשיפוט על הצלחותיו, אלא לדעת שגם כשהוא נופל - הוא מובן, מתקבל, רצוי.

תחושת שייכות והערכה הן צרכים בסיסיים - והן מקדימות אפילו את הצורך של האדם במימוש העצמי. המחמאה היא לא רק אמירה טכנית. מחמאה איננה רק להעביר מידע ("הצלחת"), אלא רגש: "ראיתי אותך", "הבחנתי בך", "אתה לא שקוף לי". זהו חלק מהשפה הרגשית של קשר טוב - לבנות עולם שבו שנינו מרגישים נראים.