גאון נסתר מאירופה: הסיפור שלא סופר על מהר"ם א"ש

הרב מאיר איזנשטט, מגדולי הפוסקים ופני ההלכה באשכנז בדורו, נודע בעולם התורני בכינויו על שם ספרו "מהר"ם א"ש" - מו"ר הרב מאיר אש. דרכו הפסיקתית החריפה, ענוותנותו המופלאה, וקשריו עם גדולי הדור, הפכו אותו לדמות מופת ולמורה דרך לרבים.

הרב מאיר איזנשטט נולד בסביבות שנת ה'ת"ם (1680) ונמנה עם תלמידי האפלולית האחרונה של תקופת הראשונים באירופה. הוא שימש כרבה של ערים חשובות כמו שידלובצא, טיקטין, ברודי, ושעמל במשך עשרות שנים. במשך תקופות שונות שימש גם כדיין וכר"מ בישיבות מהוללות, בהן הורה הלכה ועמל בלימוד בעיון ובבקיאות.

פסקי ההלכה של הרב איזנשטט נודעו בבהירותם, בבקיאותם בכל חדרי התורה, ובפסיקה איתנה ולא מתפשרת. הוא היה מהאחרונים הבולטים שכתיבתם ההלכתית נשענה על ראשונים רבים, אך עם חשיבה פסיקתית מקורית ונועזת.

ספרו המפורסם "שאלות ותשובות מהר"ם א"ש" נחשב עד היום אבן יסוד בעולם הפסק האשכנזי, ובו מאות תשובות בנושאים הנוגעים לחיי הפרט והכלל: דיני ממונות, איסור והיתר, שבת, נישואין וגירושין ועוד.

מעלתו ניכרת גם בכך שהיה מורהו ורבו של הגאון רבי יעקב עמדין, בעל ה"יעב"ץ", בנו של ה"חכם צבי", והוא התכתב עמו בענייני הלכה ומחשבה. תלמידיו הפיצו את תורתו במרחבי אירופה, והשפעתו ניכרת גם בפוסקים שבאו אחריו, כדוגמת ה"נודע ביהודה", ה"חתם סופר" ורבים אחרים.

על אף גאונותו המופלאה, היה הרב איזנשטט עניו בצורה יוצאת דופן. פעמים רבות חתם תשובותיו בביטוי "הקטן", ושיבח תלמידים ופוסקים אחרים בענווה ובכבוד. יראת השמים שלו ניכרת בלשונו הרגישה ובזהירות הרבה שבה היה ניגש להוראה.

במקומות שונים כתב כי ההוראה מחייבת אחריות נוראה, וביקש שהלומדים יתבוננו בכל מילה ואות - ויבינו את משקלן של הכרעות ההלכה.

הרב מאיר איזנשטט נפטר בשנת ה'תק"ו (1746), אך תורתו ממשיכה להילמד ולהשפיע עד היום. רבים מגדולי הדור מצטטים את דבריו, ורבים עוד יותר נהנים מבהירות סגנונו וחריפות עיונו.