"אם תעבוד בשבת, אכפיל לך את המשכורת"

רפאל גדל בבית שומר מסורת. הוריו הקפידו על שמירת שבת, חגים ומועדים, והיה זה מחזה שגרתי לראות את אביו לוקח אותו, כבן יחיד, לבית הכנסת בשבתות. אמו תמיד חיכתה לשניהם בהתרגשות, מצפה לערוך קידוש משפחתי לכבוד שבת.

רפאל זוכר היטב איך בילדותו, הוא היה רואה את אביו משכים קום לתפילה. כשהיה יוצא לבית הספר, היה פוגש את אביו חוזר מהתפילה בשמחה, התיק של התפילין צמוד למותניו. זו תמונה שנחרטה בזיכרונו.

השנים עברו, ואביו של רפאל חלה. כשרפאל היה נער בן 15, מצבו הבריאותי של אביו הידרדר עד שנפטר.

בגיל 25, המצב השתנה. רפאל התרחק מהתורה והמצוות והחל לחלל שבת. לאמו היה קשה מאוד לראות את בנה מתרחק מדרך אביו, ובכל הזדמנות הייתה מתפללת בדמעות שבנה יחזור בתשובה שלמה.

יום אחד, רפאל התחיל לעבוד בסופרמרקט. כעבור חודש, בעל הסופר החליט לפתוח 24/7 ואמר לרפאל: "אם תעבוד בשבתות וחגים, אכפיל לך את המשכורת פי שניים, ותקבל גם רכב צמוד". היצר הרע לחש על אוזנו, ורפאל הסכים.

אחרי יום עבודה מתיש, רפאל חזר הביתה. "ריבונו של עולם", הוא שמע לפתע את אימו מתפללת בפינת הבית. "אנא זכה את בני שיחזור לשמור שבת", בקעה קולה החרישי של האם שלא ידעה דבר על ההסכם של רפאל בעבודה. "שיחזור להניח תפילין, כמו שאביו היה מקפיד מדי בוקר. אנא, שיחזור בתשובה שלמה".

רפאל הבחין פתאום בתפילין של אביו מונחות על שולחן הסלון. הוא התחיל לבכות, מחבק את התפילין ונזכר באביו. הדמעות של אימו והזיכרונות מאביו הציפו אותו. ואז זה קרה.

"אמא..." הוא קרא בקול חנוק. "אני מבטיח שאניח תפילין ואשמור שבת! טעיתי, היצר הרע התגבר עליי. סליחה!"

באותו רגע רפאל חייג לבוס והודיע לו שהוא מתפטר. "למה?" שאל הבוס.

"חזרתי בתשובה שלמה", ענה רפאל.

אימו שמעה זאת, חיבקה אותו בהתרגשות ובירכה אותו שימצא עבודה חדשה. תוך חודש רפאל מצא עבודה טובה בחברה מכובדת עם תנאים טובים. הוא גם התחיל לקבוע זמנים ללימוד תורה והשכים לבית הכנסת כמו אביו. באותה שנה, זכה גם להתחתן.

כל זה בזכות זיכרון ילדות, ותפילה של אמא לבורא עולם.