"הצילו! זה עין הרע?": כל המשפחה מאושפזת בבית חולים

היה זה ערב שבת שגרתי בביתו של האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלתר - ה"פני מנחם" מגור - כשבחור צעיר נכנס לביתו בריצה, נסער ודחוק. "כבוד הרב, הצילו!", הוא זעק. הסיפור שהביא איתו נשמע כמעט בלתי נתפס: אביו עבר שלושה ניתוחים ועדיין לא החלים, אמו מאושפזת, אחיו סובלים ממחלות מסתוריות. "כבוד הרב, מה זה? עין הרע? אולי צריך לבדוק מזוזות?"

האדמו"ר הקשיב בשתיקה ואז שאל שאלה אחת, פשוטה וחותכת: "בליל שבת, כשאתם יושבים סביב השולחן - אתם מדברים על אנשים אחרים?"
הבחור השפיל את עיניו. "אני מתבייש לומר את זה, אבל... כן. זה מה שקורה אצלנו כל ליל שבת."

האדמו"ר לא היסס: "אני מבטיח לך - ברגע שתפסיקו לנתח בני אדם, גם משמיים יפסיקו לנתח אתכם".

העבירה שבפה - והכוח שבשתיקה

בדרשה מרגשת שנשא לאחרונה, מזכיר הרב יהונתן ענבה את גודל הסכנה שבהרגל כל-כך שכיח: לשון הרע. "היא לא פחות חמורה מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים", הוא מזכיר, ומצטט את חז"ל שקובעים: "לשון הרע כנגד כולם".

לדבריו, מי שחושב שלשון הרע נוגעת רק באנשים פשוטים - שיתבונן בפרשת השבוע: "מרים, אחותו של משה רבנו, נביאה - לא דיברה על אברהם, לא עשתה לשון הרע מהותית, ובכל זאת - הפכה מצורעת כשלג, והוצאה מחוץ למחנה. אז מה נגיד אנחנו?"

הרב ענבה מסיים במסר חד ובהזמנה מעשית לצופים: "החיים והמוות ביד הלשון - כל מי שמקבל על עצמו לעצור את הפה אפילו לרגע אחד, תרשמו לי בתגובות. ביחד נראה לקדוש ברוך הוא שאנחנו שומרים על הפה שלנו, לכבודו.