מה יכתבו עליך למעלה? הרב אריה לוין מסביר איך נראית הצהרת הון של הנשמה

בעולם שבו כל שורת רווח מדווחת, כל הצלחה נמדדת במספרים וכל יוקרה נעטפת בתג מחיר – צץ לו קול אחר. קול עתיק, אך ברור מתמיד: "לא מלווים את האדם לא כסף ולא זהב, אלא מעשיו, תורתו וחסדיו."

בדרשתו של הרב אריה לוין על פרשת נשוא, מצטייר מחדש סדר העדיפויות של החיים. בפרשה הארוכה ביותר בתורה – 176 פסוקים, כמספר דפי מסכת בבא בתרא ופרק קי"ט בתהילים – מופיע פסוק קצר: "ואיש את קודשיו לא יהיו."מילים פשוטות, שמאירות באור נוקב את מה שאנו נוטים לשכוח: יש רכוש שנשאר איתנו לנצח, ויש רכוש שלא באמת היה שלנו.

שלושה סוגי חברים

המשל שמובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ד) מתאר שלושה סוגי חברים שיש לכל אדם:

1. החבר הראשון – זה שנמצא איתנו כל הזמן. מתקשרים אליו, חושבים עליו, חיים אותו. במציאות של ימינו, לעיתים מדובר בכסף. האדם עובד שעות נוספות, עמל ומתייגע – והכול כדי לצבור עוד.

2. החבר השני – חברים שמכירים מרחוק: משפחה, קרובים, אנשים מהמעגל האישי. הם חשובים, אך הקשר עימם אינו יומיומי.

3. החבר השלישי – דמות רחוקה יחסית, אולי לא בקשר הדוק. אבל דווקא הוא מתגלה כרע נאמן, זה שליווה את האדם ברגע האמת.

כאשר אדם הולך לבית עולמו – הכסף "מסרב להגיע", המשפחה רק עד שער בית הקברות, אבל המעשים הטובים, החסדים, לימוד התורה והאמת הפנימית – הם אלו שמלווים אותו עד עולמות עליונים.

"זה כל מה שיש לי"

את אותו עיקרון מבטא ברגע נדיר רבי יצחק דון אברבנאל – שר אוצר, מדינאי ופוסק חשוב ביהדות ספרד. כאשר נחשד והושם בכלא על אי־דיווח כספי, נדרש להצהיר על כל רכושו. הוא כתב הצהרה – ובה מופיע רק עשירית מהונו. כשנשאל על הפער המשמעותי, ענה בפשטות: "מה שצדקתי, נתתי, עשיתי חסד – זה נשאר לי. זה האחוז האמיתי שלי. השאר לא שלי. הם נלקחו – וכנראה מעולם לא באמת היו שלי."

מה ההון האמיתי שלך?

העולם דורש מאיתנו הצהרות: טפסים, מאזנים, מדדים. אך ישנה הצהרה אחת שאיננה נכתבת – היא נחצבת: הצהרת הנשמה. כמה טוב עשית? למי חייכת? כמה אמת אמרת כשאף אחד לא הקליט? באיזה עולם תחיה כשזה שכאן יתפוגג?

לקראת שבת פרשת נשוא

השבוע, כשאנו ניצבים בפרשת נשוא – המגיעה מיד לאחר חג השבועות, המעמד הרוחני של מתן תורה – מתחדדת ההבנה: עיקר הקיום אינו בכמות הפסוקים או במספר הדפים, אלא במה שיישאר איתנו גם כשייסגר הספר.

הפסוק "ואיש את קודשיו לא יהיו" הוא קריאה שקטה אך נוקבת: מה שבאמת שלנו – זה מה שקדוש. מה שבחרנו לתת, לחלוק, להרים – הוא ההון היחיד שילך איתנו עד הסוף.

שבת שלום, מלאת אור פנימי.
בואו נחשוב מה נרצה שיילך איתנו – ומה נשאיר מאחור.