מדבר שנראה ריק - אבל מסתיר בתוכו מים, משמעות ונשמה

רבים מתארים את מדבר נמיב (Namib Desert) כ"חולות נודדים", כאזור שומם שרוח וצמא שוררים בו לסירוגין. אך למי שהעין שלו רגישה לא רק לנוף אלא גם למשמעות - מתגלה המקום כזירת פלאים, כמעבדה חיה של סדר אלוקי, וכחלון הצצה לחסדי ה' שמעבר לסטטיסטיקה של משקעים.

מדבר נמיב משתרע לאורך החוף האטלנטי של נמיביה, בדרום־מערב אפריקה, והוא נחשב לאחד המדבריות העתיקים בעולם - קיומו מתועד כבר למעלה מ־55 מיליון שנה. השטח העצום, הכולל דיונות בגובה עשרות מטרים, חול בגווני זהב־ורוד ייחודיים, ואפילו אגמים חבויים, מזמין לא רק חוקרי טבע - אלא גם את האדם המתבונן.

גרגר חול שותק - ולב שנפתח

הדבר הראשון שפוגשים בנמיב הוא השתיקה. מרחבים אינסופיים של חול, מרקמים משתנים, ורוח שמלטפת - או מכה. דיונה רודפת דיונה, גרגר נגרר על גב גרגר - והשקט מדבר.

ואז קורה משהו מפתיע: מתוך השממה - עולה יופי. לא יופי מתפרץ, אלא עדין, מאופק. יש שם גוונים שהעין לא רגילה אליהם: חום־אפרסקי, כתום־מעושן, סגלגל־זהוב. אין פלא שמצלמים מכל העולם מגיעים לתפוס את שעת הקסם של זריחה בדיונות הסוסוסבלי (Sossusvlei).

אבל האמת - שזה הרבה מעבר לאסתטיקה.

חז"ל לימדו אותנו ש"המקום שבו האדם עומד - אין מלאך יכול לעמוד בו". למה? כי דווקא מתוך מגבלותיו, מתוך תלותו בטבע, אדם נפתח למה שמעבר לו. והמדבר - כמו נועד בדיוק לכך.

הגמרא במסכת ברכות (דף ה') מתארת: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם... מקום נאה, אישה נאה, כלים נאים". על פי פירוש "עין יעקב", אין הכוונה רק לנוי חיצוני - אלא ליופי שמעורר בנפש פתיחות והודאה. ומהו מקום נאה אם לא מדבר שבו אין לך על מי להישען - אלא על אביך שבשמים?

בין חולות לנסתר - האגם שבאמצע השממה

וכאן באה ההפתעה: במדבר נמיב, הצחיח כל כך, נמצאים אגמים קטנים - אגמונים ממש - בלב החול. האגמים הללו, המופיעים באזורים כמו דדפלו (Deadvlei) או סוסוסבלי, ניזונים ממי תהום ומנדידת לחות נדירה שמגיעה מן האוקיינוס. המראה - כמעט בלתי נתפס: שטח מדברי מובהק, ובתוכו כתם מים שקט ומבריק, שלעיתים משקף ענן תועה בשמיים.

ומה המשמעות? שהקב"ה - ש"נותן גשם על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות" (איוב ה') - יכול להחיות גם את היבש שביבשים.
חז"ל אמרו: "אין הקב"ה מונע טוב מבעליו - אלא שלעתים טוב צריך להיגלות מתוך חסרון, מתוך שממה". כך גם פה: אין המדבר עדות להיעדר - אלא למסגרת שבתוכה מתאפשר חסד. והאגם? הוא קריאת השכמה: לא לשפוט לפי מה שרואים מבחוץ.

לקח לחיים: גם כשנדמה שאין כלום - יש עומק

היופי של מדבר נמיב - בייחוד כשמביטים בו בעיניים יהודיות - הוא דווקא בכך שהוא חושף מה שקיים מתחת לפני השטח. הוא מזכיר לנו שכל אחד מאיתנו נושא בתוכו מרחבים - שגם אם נראים לעיתים חסרי תועלת, הם עשויים להצמיח את תמצית הברכה.

"יש נס שנקרא גשם", כתב הרב קוק, "ויש נס שנקרא הצמא שמביא אותך לחפש אותו".

ובשורה אחת לסיום

הקב"ה לא הניח חול על פני האדמה כדי שיתפזר ברוח - אלא כדי שנביט בו ונראה: היופי מתחיל כשאתה עוצר - ומתבונן.