החבר שלי זילזל - האופניים נגנבו: האם אני חייב להחזיר לו את האבידה?

מיכאל ויונתן הינם חברים טובים, הם מאד אוהבים בכל ערב לנסוע לטיול ארוך באופניים, מיכאל אינו מקפיד לשמור על האופניים שלו כראוי, ופעמים רבות שהיה מניח אותם ללא השגחה כלל, יונתן חברו הטוב תמיד העיר לו על זה והזהיר אותם שיום יבוא ופשוט האופנים שלו ייגנבו, מיכאל המשיך לזלזל ולהזניח את שמירת האופניים, ופעמים רבות שיונתן היה דואג לקשור או להחביא את האופנים של חברו הטוב כדי שלא ייגנבו, האם לדעתך יונתן מקים בכך מצוות השבת אבידה? ועד כמה מוטל על יונתן להתאמץ ולטרוח לשמור על האופנים של חברו בעוד שהוא עצמו נוהג להזניחם?

תשובה:

התורה ציוותה אותנו להשיב אבידה לבעליה, ואפילו אם הדבר כלול בטרחא מהמוצא. אבל כל החיוב להשיב הוא רק לאדם ששמר על החפץ והוא בכל זאת נאבד ממנו שלא בידיעתו, אבל אם החפץ נאבד מחמת שהבעלים לא שמרו עליו כראוי אין חיוב של השבת אבידה, וזה נקרא בלשון הגמ' 'אבידה מדעת'.

נחלקו הראשונים האם אבידה מדעת נחשבת להפקר ומותר למוצא אותה לקחתה לעצמו או שרק אין חיוב להשיבה לבעילה אבל אינה נחשבת להפקר. לדעת השולחן ערוך (חושן משפט סימן רסא סעיף ד) אף שאין חיוב להשיב את האבידה לבעליה, מ"מ אסור למוצא לקחתה לעצמו משום שאינה נחשבת להפקר. אבל הרמ"א והש"ך סוברים שאבידה מדעת נחשבת להפקר ולכן כל הקודם לקחתה זכה בה.

טעם המחלוקת היא באומדן דעתו של האדם באבידה מדעת, האם אנו אומרים שכוונתו להפקיר את החפץ ולהוציאו מרשותו ולכן הוא אינו מקפיד על שמירתו, או שמא אין רצונו להפקירו אלא שהוא פשוט מזלזל בממונו.

למחלוקת זו יש השפעות הלכתיות רחבות ונביא כמה דוגמאות: א- אדם שמניח את הארנק או התיק שלו במקום ציבורי שיש חשש גדול שמשהו יגנוב לו את התיק או הארנק. ב- הניח חפץ ליד פח האשפה שעתידים לפנותו. ג- אדם ששלח סכום כסף גדול עם ילד קטן, שיש סיכויים גדולים שהכסף ייפול או יאבד ממנו בדרך. ד- ילד שמניח את האופנים במקומות שיש גנבים. ה- אדם שנכנס לאזור שמצוי בו גנבי רכבים ומשאיר את הרכב מונע ללא השגחה.  

ולמעשה אף שיש פוסקים שסוברים שאבידה מדעת היא נחשבת להפקר, מכל מקום ראוי לו לאדם להחמיר ולשמור על החפץ ולהחזיר אותו לבעליו ובכך יקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך.

התשובה מאת הרב אביאור אברהם יפרח שליט"א, מורה צדק בבית ההוראה של הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א.