זה לא רק כתב יד - זה סיפור חיים. על עומק, רגישות והתקדמות אמיצה

בכתב היד שלפנינו ניתן לזהות מאפיינים המעידים על עומק רגשי, עדינות פנימית ושאיפה לחוכמה. האזור העליון של האותיות - במיוחד באותיות "ש" ו־"ל" - בולט וגבוה, וזה סימן מובהק לאדם שיש בו רצון לעלות, להבין, להתחבר למשהו גדול יותר מהחיים עצמם. בכתב היד ניכר חיפוש אחר משמעות ואי־הסתפקות במה שנראה לעין. כתב היד מעיד על הנשמה הדורשת עומק, ואי אפשר להתעלם מזה - זו תכונה מולדת של הנשמה של כל אחד מאיתנו.
הקו די ישר אך עם נטייה קלה מטה - דבר המעיד על רגישות למצבים, עומס רגשי שמורגש לפעמים, אך גם על ניסיון לשמור על יציבות. עצם הכתיבה היא פתוחה, גלויה, שואלת - מעידה על אומץ.
אני רוצה לפנות לכותבת: אסור לך להתייאש. האופי עליו את מדברת - אותו "אופי מולד" - הוא לא גזר דין. הוא רק נקודת התחלה. בדיוק כמו שכתב הרב שלמה וולבה זצ"ל בספרו "עלי שור", אחד מהיסודות הגדולים ביותר בעבודת המידות ובבניין האישיות הוא ההנאה שבתהליך. לא "בכוח" אלא "בהנאה". כשהתהליך נעשה בכפייה, מתוך מאבק פנימי מתמיד, בלי אור - קשה מאוד להתמיד בו. אבל כשאת שואלת את עצמך: "איך אני יכולה ליהנות מהדרך?" שם מתחילה הגאולה שלך.
אז תשאלי את עצמך: מה בתהליך הזה יכול לשמח אותי? מה נותן לי תחושת תנועה, אפילו קטנה? אל תחכי לתוצאה - תלמדי לאהוב כל צעד קטן בדרך, כל רגע שבו את לא מוותרת. עצם ההליכה היא כבר הצלחה.
מותר לשאול, מותר להרגיש, ומותר גם לעצור ולהיות עצובים לפעמים. זה העולם. אבל לעולם - אל תפסיקו להאמין בעצמכם.