שבועות
לרוב החגים בלוח השנה העברי יש סמלים ברורים: סוכה, מצה, חנוכייה או שופר. אבל חג השבועות? הוא מגיע בשקט, בלי תופים ובלי סמלים גרנדיוזיים - אבל עם תוכן עמוק שמטלטל את ההיסטוריה.
המסע מתחיל בפסח. מרגע יציאת מצרים, סופרים שבעה שבועות - 49 ימים של ספירת העומר - עד שמגיעים לפסגת הרוח: חג השבועות. השם "שבועות" ניתן לו בדיוק על שם אותם שבועות שמקשרים בין החירות הפיזית לבין החירות הרוחנית - קבלת התורה.
לפני כ־3,300 שנה, שלושה מיליון בני אדם - גברים, נשים וטף - עמדו יחד בלב המדבר וחוו את אחת החוויות המסתוריות והמרגשות בתולדות האנושות: התגלות אלוקית.
"וידבר ה' אליכם מתוך האש... ויגד לכם את בריתו אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים."
כך מתאר משה רבנו בספר דברים את האירוע ששינה את פני האנושות - מתן תורה.
אולי זו אחת הסיבות לכך שחג השבועות לא זכה לאותו פרסום כמו שאר החגים - אין לו אובייקט סמל מובהק. אבל דווקא זה חלק מהעניין.
שבועות עוסק בפנימיות - לא במה שרואים בעין, אלא במה שנכנס אל תוך הלב: התורה, הערכים, החיבור לנשמה היהודית.
מהתורה - המצווה העיקרית בחג היא פשוט לשבות ממלאכה, כמו בשאר ימי טוב.
אבל לאורך הדורות התפתחו מנהגים שמוסיפים נופך מיוחד:
בלילה של החג נוהגים להישאר ערים וללמוד תורה עד עלות השחר - "תיקון ליל שבועות".
בבוקר קוראים בבית הכנסת את מגילת רות - סיפור על חסד, נאמנות וגיור.
בבתי הכנסת מקשטים בפרחים וענפים, ויש הנוהגים לאכול מאכלי חלב ודבש.
בזמן שבית המקדש עמד על תילו, שבועות היה חג חקלאי מובהק: היום שבו מביאים את הביכורים - הפירות הראשונים של השנה - לבית המקדש.
ובמרכז החג - הקרבת "שתי הלחם", קורבן מיוחד מהחיטה החדשה.
שבועות לא מסתפק בשם אחד. בחז"ל ובמקרא הוא נקרא גם: חג הביכורים, חג הקציר, חג מתן תורה, עצרת, ואפילו הקהל.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו