לימוד בליל שבועות או תפילה בריכוז?

לימוד בליל שבועות או תפילה בריכוז?

תשובה

לכבוד היקר והנעלה שלום רב,

במה ששאל, מה עדיף לעשות בליל חג השבועות - האם להישאר ער בלילה וללמוד תורה, ובתפילה בבוקר יהיה עייף והתפילה אינה תפילה כנדרש, או שעדיף לישון מוקדם, ולקום ולהתפלל כאשר הוא מרוכז?

הנה, אדם חלוש או זקן שתש כוחו, שמרגיש צער גדול במה שמנדד שינה מעיניו במשך כל הלילה, אם יכול לבוא עם הציבור לבית הכנסת ולהסתפק בשינה קלה באמצע הלימוד כמו שעה ושעתיים, יעשה כן. ואם לא יועיל לו אלא רק אם יישן בביתו על מיטתו, ומרגיש חולשה גדולה בנידוד שינה - אינו צריך לצער עצמו כל כך בחג, שהרי מבטל בזה מצוות שמחת החג. ויסתפק במה שמשתתף עם הציבור עד חצות הלילה ומעט יותר, שזה זמן מספיק לאמירת התיקון כולו מלבד האדרות, ודי שיקרא כמה עמודים מן האידרא. וגם מי שנאנס מאיזה סיבה, ישתדל לקרוא לפחות את סדר התיקון התנ"ך, עם מעט מדרש, ומעט מן הזוהר הקדוש. ועל זה אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמיים.

וידוע, מה שכתב רבנו האר"י בשער הכוונות: "צריך האדם שלא לישן בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה ניעורים ועוסקים בתורה. ודע, כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא, תלויה בענין זה, כי אם לא ישן כלל, ודאי שלא ימות בשנה ההיא".

אומנם, מי שהוא חלוש או זקן שתש כוחו ומרגיש צער גדול במה שמנדד שינה מעיניו במשך כל הלילה - אין צריך לצער את עצמו כדי לזכות להבטחת האר"י ז"ל. אלא יעשה מה שבכוחו, וה' יתברך יראה ללבב שכוונתו לשם שמיים, וחפצו עז להתדבק בקדושת התורה ללמוד כל הלילה בשקידה רבה, בלי שום הפסק ושום תנומה. ובוודאי כאשר חפץ בזה, ורק שכוחותיו אינם מאפשרים לו לעשות כן, על זאת אמרו, מחשבה טובה מצטרפת למעשה, ולא יפסיד כלום, אלא יזכה גם כן לכל המעלות. ודי לו במה שהשתתף עם הציבור בבית הכנסת. לכן, אם יכול לבוא לבית הכנסת עם הציבור, ולהסתפק בשינה קלה שינום באמצע הלימוד כמו שעה ושעתיים, יעשה כן. ואם צריך לישן על מיטתו, לא יימנע מזה משום ביטול מצות שמחת החג. ואף על פי שנהג כל השנים ללמוד כל הלילה ברציפות, אין צריך לעשות התרת נדרים, כיון שאינו חוזר בו לתמיד ממנהגו הטוב, אלא אנוס כעת מלהמשיך את מנהגו. וגם במה שישן מה שמוכרח לו, אינו מוריד ממנהגו הטוב, אלא מוכרח לעשות כן, ועושה מה שמוטל עליו לעשות.