רוצים ילדים טובים? תשירו!

היה אחד מגדולי ישראל בדורנו, ראש ישיבה חשוב שהעמיד תלמידים הרבה, שחלק מילדיו לא הלכו בדרך שייחל להם. אחד מבניו בחר בדרך האקדמיה על פני עולם הישיבות, עובדה שהסבה לו צער רב.

באותה שכונה התגורר גם יהודי פשוט למראה, ללא תוארי כבוד מרשימים. אך למרבה הפליאה, כל ילדיו, ללא יוצא מן הכלל, היו תלמידי חכמים מובהקים. בניו הצטיינו בלימודיהם וצמחו לתלמידי חכמים יראי שמיים ובעלי מידות.

בוקר אחד נפגשו השניים. ראש הישיבה פנה לשכנו ושטח בפניו את השאלה שטרדה את מנוחתו: "איך זה ייתכן, אני מקדיש את חיי להרבצת תורה, ובכל זאת חלק מילדיי לא הולכים בדרך התורה והמצוות כפי שחינכתי. איך אתה הצלחת? באיזו תרופת פלאים השתמשת?"

היהודי חייך וענה: "הסיבה פשוטה מאוד. מי שמשקיע בבניו - זוכה לקצור את התוצאות". ראש הישיבה הביט בו במבט שואל.

"אמחיש לכבוד הרב למה אני מתכוון", המשיך היהודי. "כבודו חוזר בליל שבת קודש מבית הכנסת, מזדרז לקדש, עובר במהירות לסעודה, שר כמה זמירות בחטף, ומברך ברכת המזון. ולמה? כי כבוד הרב באהבת ובמתיקות התורה הבוערת בו מנצל כל רגע ללימוד התורה הקדושה. הזמן של ראש הישיבה יקר".

"כתוצאה מכך, הבנים של הרב בוודאי מתפזרים מהר משולחן השבת, ואינם זוכים לטעום את הטעם המתוק של הישיבה המשפחתית סביב השולחן בליל שבת קודש - ישיבה שהיא מעין עולם הבא".

"אבל אני?", המשיך השכן. "אני יושב עם בני משפחתי ליד שולחן שבת במתינות ובשמחה. מקדש על היין בנחת, בניגון מרגש ושובה לב. כל בני הבית שרים איתי 'שלום עליכם' והאווירה כה קדושה שכולם באמת דומים למלאכי השרת באותה שעה".

היהודי הפשוט המשיך: "בסעודה אני בוחן את ילדיי על החומר הנלמד בתלמוד תורה, מקשיב בקשב רב לדברי התורה שהם מכינים על פרשת השבוע, וכולנו שרים יחד זמירות שבת מתוך התרוממות הנפש. זוהי חוויה שמשאירה רושם עמוק בליבם, והיא שדוחפת אותם להתעלות בלימוד התורה. זו תרופת הפלאים שלי!