שבוע ההילולה של מרן שר ההתמדה: כך הפך רבי עמרם אזולאי זצ"ל לדמות מופת של עבודת ה' ויראת שמיים

רבי עמרם אזולאי זצ"ל נולד בשנת התרפ"ה (1925) בעיר פאס שבמרוקו, להוריו, הרב שלום מרדכי אזולאי ולאימו הרבנית חיה עיישה בת הרב חיים מאמאן. לפני לידתו של רבי עמרם נפטרו כל הילדים שנולדו להוריו, והם ערכו סגולה, שהייתה מקובלת באותן שנים בקרב יהודי מרוקו, והיא להקדיש את הילד ולגדלו אצל משפחה ענייה, עד שכעבור כמה שנים פודים אותו כצדקה. כעבור מספר שנים עלו בני המשפחה לארץ ישראל. אביו הרב שלום מרדכי אזולאי, שהיה מחשובי הרבנים יוצאי העיר צפרו, נשא בתפקידי דיינות ורבנות בירושלים.

הרב עמרם למד בתלמוד התורה של העדה המערבית בירושלים אצל הרב שמואל עזראן, ולאחר מכן בישיבת פורת יוסף אצל הרב עזרא עטיה, הרב יהודה צדקה, הרב משה עדס, הרב יעקב עדס, הרב אליהו לופס ועוד.

בשנת תרצ"ט (1939) נשא לאשה את הרבנית רחל בת הרב משה אלקיים. הזוג התגורר בעיר העתיקה בירושלים עד נפילתה בידי הלגיון הירדני ב־1948, אז עברו לשכונת קטמון וממנה לשכונת משכנות ישראל בעיר החדשה.

בשנים אלו המשיך ללמוד כאברך בישיבת פורת יוסף לצד רבנים כגון ישועה עטיה, הרב בן ציון אבא שאול, מרן הרב עובדיה יוסף, שהיה גם מחותנו, הרב שלום יצחק מזרחי, הרב בן ציון אטון ועוד. בחודש אלול תש"א הוסמך להוראה על ידי ראש הישיבה הרב עזרא עטיה והראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.

בשנת התש"י (1950) עלה הרב עמרם לארץ ישראל והתיישב בירושלים, עיר הקודש. שם נמשך ביתר שאת ללימוד התורה. ברבות השנים התיישב בשכונת סנהדריה, ובה הקים את בית מדרשו. הוא מונה לרב בית הכנסת "אוהל משה", ושם הפך לעמוד האש של הקהילה: פוסק, דורש, מרביץ תורה, משפיע ומחנך - בלילה וביום, בקיץ ובחורף.

כינויו "שר ההתמדה" לא ניתן לו במקרה. רבנו לא עסק בפוליטיקה ולא חיפש תארים. דרכו הייתה הדרך הפשוטה והאמיתית - לשבת וללמוד. גם בימיו האחרונים - כשהיה בן 80 - נשאר יושב ולומד באותו מקום קבוע בבית הכנסת, בעקביות ובמסירות שאין לתאר.

במשך עשרות שנים היה מרן מגיע לבית הכנסת בשעה 3 בלילה, עוד לפני עלות השחר, ויושב ללמוד לבדו בדבקות. מי שראה אותו באותה שעה ראה אדם מנותק מהעולם הזה. תפילתו הייתה זכה ונקייה, לימודו מלא חיות, וקול התורה שבקע מבין שפתיו היה מעורר יראה בלבבות.

התמדתו לא נפסקה גם בזמנים קשים - מחלות, חולשות, או טרדות. הוא מעולם לא התלונן, לא התרעם, אלא המשיך ללמוד כאילו כלום לא קרה. אחד מתלמידיו העיד: "ראיתי אותו לומד במסירות כל כך גדולה, שהייתי בטוח שהוא לא מרגיש כאב בכלל. ורק כשאמרתי לו 'הרב, אתה לא צריך לנוח קצת?', הוא ענה לי - 'אם אני אנוח, הנשמה שלי תתנתק מהתורה'".

לא רק בהתמדה הצטיין הרב עמרם, אלא גם בכוח ברכותיו. אנשים היו מגיעים אליו לישועות - ורבים סיפרו על ניסים שנעשו לאחר שפגשו אותו. אחת הנשים העידה כי הייתה עקרה 12 שנה, והרופאים קבעו כי אין סיכוי. הרב עמרם בירך אותה בדמעות, והבטיח: "אם תקבלי על עצמך שמירת שבת - תזכי לישועה". תשעה חודשים אחר כך - נולד בנה הבכור.

עוד רבים מספרים כי הרב ידע מה לומר לכל אדם, מבלי שישמע את שאלתו עד סופה. פעמים רבות השיב לפני שנשאלה השאלה - מתוך חכמת לב ורוח הקודש ששרתה עליו.

הרב עמרם אזולאי נפטר בשנת תשנ"ט כשהוא בן 80. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, ובראשם רבנים חשובים וציבור עצום שראה בו אב, מורה ועמוד תווך.

רבנו זיע"א השאיר אחריו משפחה ענפה של תלמידי חכמים, רבנים ומחנכים, וכן את בית הכנסת שבנה, שבו ממשיכים ללמוד, להתפלל ולהגות בתורתו.

חיים שלמים של דבקות ואהבה לתורה, של צניעות, ענווה וקדושה - הם שהפכו את הרב עמרם אזולאי לדמות מופת בעיני כל רואיו. לא בתארים ולא בכיבודים זכה, אלא בעמל התורה, במסירות, ובאהבה ללא גבול לה'. מורשתו ממשיכה לפעם בלבבות רבים, והספר שנכתב עליו הוא עדות נאמנה לחיים של אמת.