הוא רק סיפר לאבא שלו - ונעשה גל של עצמות. לא תאמינו למה

התנא האלקי רשב"י זיע"א ברח למערה, משום שהוא דיבר בגנות הרומאים ששלטו באותה תקופה, ויהודה בן גרים סיפר זאת, ובעקבות כך הגיע הדבר לאוזנם של הרומאים, ואז הרומאים חיפשו לתפוס אותו, ולכן רשב"י נאלץ לברוח למערה, כשרשב"י יצא מהמערה הוא ראה את יהודה בן גרים ואמר "עדיין ישנו לזה בעולם" נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.

שאלה: מה בעצם היה החטא של יהודה בן גרים, שבגללו הוא נענש, הרי רש"י כותב שהוא לא סיפר את הדבר ברבים, אלא רק לתלמידיו או לאביו ואמו, ולא התכון כלל שזה יגיע למלכות של הרומאים?

תשובה: אלא כתבו המפרשים שמזה למד הרמב"ם את הכלל הגדול - שלשון הרע זה לא רק דבר גנאי וביזוי על הזולת, אלא גם דיבור שאין בו כל פגם על האדם, אם הוא עלול להביא לו נזק או אפילו רק צער ופחד, הרי זה לשון הרע.

ועל זה כתב החפץ חיים בזה הלשון - "קח דברי הרמב"ם עטרה לראשך, וזכור אותו תמיד". 

הלכה: איסור לשון הרע הוא לא רק אם יגרם נזק או צער מהסיפור, אלא אפילו אם לא נתפרסם הדבר ולא ארע מאומה מכח דיבורו, עדיין זה נחשב לשון הרע, כי התורה אסרה לספר ולדבר דיבור שעלול לצאת ממנו דבר רע לזולת.