לא ייאמן: "מה? לאן היא נעלמה?"

זה היה עוד אחד מאותם הימים שבהם השמש זורחת, אך בתוך הלב אפלה. אסתר החליטה לקחת את ילדיה הקטנים לחנות הפלאפל השכונתית. כוחותיה אזלו לחלוטין. "אני לא מסוגלת לבשל היום", הרהרה לעצמה.

בזמן שהילדים אכלו בהנאה, אסתר מצאה רגע נדיר של שקט. היא חשה פתאום צורך עז לשפוך את ליבה.

כחנה בשעתה שרק שפתיה נעות וקולה לא יישמע, החלה אסתר בשיח חרישי עם בורא עולם. "ריבונו של עולם, אתה יודע כמה קשה לנו עכשיו. החסכונות אוזלים. אני יודעת שהכול ממך ולטובה, אבל... עד מתי?"

היא הביטה בילדיה השקועים בארוחתם, וליבה התכווץ מדאגה. "אני מאמינה שאתה שומע אותי", המשיכה, "ואני יודעת שאין עוד מלבדך. בבקשה, תושיע אותנו".

ואז, כאילו משום מקום, הרגישה אסתר נוכחות מאחוריה. היא הסתובבה ונדהמה לראות אישה מבוגרת, נשענת על הליכון. עיניה של האישה הזקנה היו בהירות ועמוקות, והיא הביטה באסתר במבט חודר.

"אל תדאגי, בתי", אמרה האישה, "ה' שומע את תפילותייך והן עולות עד למעלה. הישועה קרובה מאוד".

אסתר קפאה על מקומה. איך ידעה האישה הזרה מה התרחש בליבה? היא מיהרה לנגב את דמעותיה ופתחה את פיה לשאול, אך כשהרימה את מבטה - האישה כבר לא הייתה שם. אסתר הביטה סביב, מבולבלת, אך האישה המסתורית נעלמה כלעומת שבאה.

בדרך הביתה, אסתר חשה תחושה מוזרה של רוגע. המפגש המסתורי העניק לה תקווה מחודשת.

חלפו מספר חודשים, ובהשגחה פרטית מופלאה, אסתר זכתה להתקבל לעבודה טובה. כשקיבלה את המשכורת הראשונה, לא יכלה שלא להיזכר באותה אישה זקנה ובדבריה.

==

אחים יקרים, אלמלא שמעתי את הסיפור המופלא הזה מכלי ראשון, גם אני הייתי מפקפק באמינות שלו. אך אני מעיד בפניכם כי הדברים אכן אירעו בדיוק כפי שתוארו.

החיים מלאים בצמתים וניסיונות, ולעיתים נדמה לנו שאין מוצא. אך כבר אמר דוד המלך "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". כשאדם זועק מתוך אמונה שלמה - התפילה מגיעה עד כיסא הכבוד.

אומנם לא תמיד אנו זוכים לראות את השליחים שהקב"ה שולח אלינו, ולא תמיד הישועה מגיעה מיד, אך אם נתבונן בעיניים פקוחות, נוכל להבחין באותות ובסימנים שבהם הבורא מאיר את דרכנו.