הסיבה שרבי מאיר בעל הנס ביקש להיקבר עם מקל

סיפורי הצדיקים הגדולים אינם רק פיסות היסטוריה - הם נר לרגלינו, ביטוי חי לאמונה הפועלת על הלב והשכל גם יחד. כזה הוא סיפורו של רבי מאיר בעל הנס, כפי שסיפר הרב אסי עדני שליט״א, על בקשה נדירה שביקש רבי מאיר לקראת פטירתו:

"תקברו אותי בעמידה - ועם מקל ביד"

מדוע ביקש זאת?

רבי מאיר, מהתנאים הקדושים ומעמודי התורה והאמונה שבדורו, ביקש להיקבר כך מתוך אמונה פשוטה אך עצומה בתחיית המתים. הוא האמין באמונה שלמה שיבוא יום, והקב"ה יחזיר חיים לעצמות היבשות. אבל לא רק האמין - הוא גם התכונן.

הסביר הרב עדני שליט״א: בעת שיקום האדם בתחייה, הוא יקום כפי שהיה בשעת פטירתו. אם נפטר בגיל צעיר - יקום צעיר. אם נפטר זקן - יקום זקן. תאר לעצמך, אומר רבי מאיר, אב שנפטר בגיל 25 - ובנו, שנפטר אחריו בגיל 90, נפגש איתו בתחיית המתים כשהוא כפוף וזקוק למקל, ואילו אביו נראה כבחור צעיר. "אז יימלא שחוק פינו" - רגעים של שמחה עליונה, התחדשות, ומפגש נשמות שחיכו להתאחד שנים רבות, כל אחד בגיל ובצורה שונה - אך כולם נפגשים מתוך אהבה וגאולה.

וכך, באמונה הפשוטה הזאת, ביקש רבי מאיר: "אני לא רוצה לקום ולחפש מקל. אני רוצה לקום מוכן - לעמוד מיד, ולרוץ לקבל פני משיח צדקנו."

מדובר בביטוי חי לאמונה עמוקה. אמונה שמביאה אדם להיערך ברצינות לרגע הגאולה, גם אם טרם בא. זו דרכם של הצדיקים - לראות את העתיד כאילו כבר הגיע, ולהתכונן אליו בפשטות, ביראה ובאהבה.

רבי מאיר בעל הנס, שהיה מאיר עיני חכמים בתורה, גם מאיר עינינו באמונה. גם מתוך המוות - הוא מביט אל החיים. גם מתוך הקבר - הוא נושא עיניו לגאולה.

וכשנזכה כולנו לראות בתחיית המתים, נבין את עומק בקשתו: לקום - ולעמוד. לא מתוך ספק, אלא מתוך ודאות של אמונה חיה.