הרב אלימלך בידרמן: הערבי חשב שהוא מרוויח, אבל...

בירושלים של פעם, היו הדברים מתנהלים בפשטות, אך כל מעשה – טומן בחובו שיעור לחיים שלמים. באחת הסמטאות בעיר, היה ערבי סבל, שבמשך היום הכניס שקים אל חצר של יהודים. כיוון שלא היה קל לספור כל שק בנפרד – הומצא פתרון פשוט:

ליד שער החצר עמד ספל, וכל פעם שהערבי היה מכניס שק, היו היהודים שמים בו שקל אחד. בסוף העבודה – סופרים את השקלים ויודעים כמה שקים הוכנסו.

אלא מה? הערבי, שלא ירד לסוף שיטת הספירה, חשב לעצמו: אם אני אצליח לגנוב כמה שקלים מהספל – הרווחתי עוד כמה לירות.

הוא רק חיכה שיהודי אחד יסובב לרגע את הראש, כדי שיוכל להכניס במהירות כמה מטבעות לכיס. הוא חשב שהוא "משיג עסקה טובה", אבל לא הבין את המחיר האמיתי.

כי הרי על כל שקל שנגנב – חסר שק מהספירה, וכתוצאה מכך – לא מקבל תשלום על עבודה שעשה. במילים אחרות: כל שקל שגונב – הוא שקל שאמור היה להיכנס לכיסו ביושר, כפול השקים שסחב – והוא הפסיד אותו לגמרי.

הרב אלימלך בידרמן שליט"א הביא את הסיפור הזה כדוגמה חיה לאדם שמרמה את עצמו. לפעמים נדמה לנו ש"עיגול פינות" קטן, רווח מהיר, או פעולה שלא ירגישו – זה חכם. אבל כמו אותו ערבי, האדם חושב שהוא מתוחכם – ובפועל מפסיד הרבה יותר ממה שחשב להרוויח.

וכמה זה נכון ברוחניות.

אדם עוזב תפילה מוקדם בשביל להספיק משהו, מדלג על לימוד קטן כדי "להיות יעיל", או מחפש את ה"קיצור דרך" בעבודת ה'. אבל כמה הוא מפסיד – שלא רואים בעיניים. יצר הרע לא מפסיק – רק מחכה שנסיט את המבט רגע. ואז הוא גונב לנו – זמן, מצוות, רוגע, קדושה.

מה לומדים מזה? לא כל מה שנראה כ"רווח מהיר" – באמת משתלם; העולם הרוחני מדויק להפליא – כל שקל, כל רגע, כל פעולה – יש לה שכר; החכמה האמיתית היא להתמיד, להסתכל קדימה – ולא לחפש קיצורים.

אם רק היינו יודעים מה מפסידים על כל סטייה קטנה, על כל רגע של הסחת דעת – היינו שומרים את העיניים, את הלב, ואת הדרך, כמו יהלומים.

אז לפני שאתה "מסובב את הראש" – תחשוב: כמה אתה באמת מפסיד?