סוף סוף פתרון: כך תדעו ממה באמת נוצרה האבן בכליה

במשך עשורים נחשבות אבני הכליה לאחת התופעות השכיחות והמייסרות ביותר ברפואת הכליות. למרבה הצער, מדובר במחלה שנוטה לשוב - כמעט מחצית מהמטופלים צפויים לפתח אבן נוספת בתוך עשר שנים מהאירוע הראשון. אחת הדרכים היעילות ביותר למנוע הישנות היא התאמה של טיפול אישי על פי ההרכב הכימי של האבן. אלא שכאן מתגלה פרדוקס רפואי: דווקא הקדמה הטכנולוגית, בדמות ריסוק האבנים בלייזר לאבק, מקשה על הרופאים לבצע את הבדיקה החיונית הזו.

כעת, חוקרים ישראלים מציגים פתרון מהפכני שמאפשר לראשונה לפענח את סוג האבן - גם כשהיא אבקה בלבד.

משבר מודרני: לייזר, אבק וחוסר ודאות

ההליכים הכירורגיים המסורתיים להסרת אבנים כללו ניתוחים פתוחים או לפרוסקופיים - טיפולים חודרניים שנשאו סיכונים של דימום, זיהומים וזמני החלמה ממושכים. עם כניסת טכנולוגיות הלייזר, חל מהפך: הרופאים יכולים להגיע אל האבן דרך מערכת השתן, ולרסק אותה לאבקה מיקרוסקופית באמצעות סיב דק.

הבעיה? האבקה שנותרת - אינה מספיקה בדרך כלל לצורך זיהוי הרכב האבן. בלי דגימה מלאה, קשה לקבוע אם מדובר באבן מסוג חומצה אורית, סידן אוקסלט, סטרוביט או ציסטין - סוגים שונים הדורשים גישות טיפול שונות לחלוטין.

כך פיצחנו את הבעיה: שיתוף פעולה קליני-מחקרי פורץ דרך

אתגר זה עמד במוקד של מחקר שנערך בין השנים 2022-2024, ביוזמת ד"ר דור גולומב וד"ר אמיר קופר מהיחידה האנדואורולוגית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, ובשיתוף ד"ר עידו פנקס ממכון ויצמן למדע. החוקרים החליטו לבדוק אם ניתן לזהות את סוג האבן דווקא מתוך נוזלי השטיפה הנאספים במהלך הניתוח - המכילים את שאריות האבקה המפוררת.

באמצעות טכנולוגיית ספקטרוסקופיית ראמאן - שיטה מדעית מתקדמת הפועלת על עקרון של פיזור אור - הצליחו המדענים לפענח את ההרכב הכימי של האבנים מתוך הדגימות הזעירות. התוצאה הייתה חסרת תקדים: זיהוי מדויק של סוג האבן ב-82% מהמקרים שנבדקו.

למה בכלל חשוב לדעת מה מקור האבן?

זיהוי סוג האבן אינו רק מידע מדעי - אלא כלי קריטי לטיפול ולמניעה. כך למשל, אבני חומצה אורית נוצרות בשתן חומצי, ולכן ניתן למנוע אותן באמצעות תרופות שמבססות את השתן. לעומת זאת, אבני סידן אוקסלט עשויות להגיב טוב לשינויים תזונתיים ולהגבלת מזונות מסוימים. כשאין מידע מדויק, הרופא נותר עם השערות - והמטופל נותר בסיכון.

לדברי ד"ר גולומב, "החידוש כאן הוא ביכולת לקבל את המידע הנדרש גם כאשר האבן עצמה איננה - אלא רק זכר לאבקה. כך ניתן לבנות פרופיל טיפולי מותאם אישית, שמונע הישנות כואבת ולעיתים מסכנת חיים".

הדים בינלאומיים: הדרך להפוך את השיטה לשגרה

הממצאים, שהוצגו בכנס האורולוגי הבינלאומי שנערך לאחרונה בלאס וגאס, עוררו עניין בקרב מומחים מארה"ב ומאירופה. נציגים מאוניברסיטת סורבון בפריז ומאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD) כבר הביעו עניין להצטרף לשלב הבא של המחקר - כחלק מיוזמה בין-לאומית.

"החזון שלנו הוא פשוט אך שאפתני", מסכם ד"ר גולומב. "שכל מטופל בישראל - ובעולם - שעובר ריסוק לייזר, יקבל בנוסף גם אבחנה מדויקת של סוג האבן. כך תוכל כל מערכת בריאות לחזור ולספק טיפול מונע מושכל, גם בעידן שבו הרפואה הפכה מהירה, זעירה - ולעיתים עיוורת".

במשך עשורים נחשבות אבני הכליה לאחת התופעות השכיחות והמייסרות ביותר ברפואת הכליות. למרבה הצער, מדובר במחלה שנוטה לשוב - כמעט מחצית מהמטופלים צפויים לפתח אבן נוספת בתוך עשר שנים מהאירוע הראשון. אחת הדרכים היעילות ביותר למנוע הישנות היא התאמה של טיפול אישי על פי ההרכב הכימי של האבן. אלא שכאן מתגלה פרדוקס רפואי: דווקא הקדמה הטכנולוגית, בדמות ריסוק האבנים בלייזר לאבק, מקשה על הרופאים לבצע את הבדיקה החיונית הזו.

כעת, חוקרים ישראלים מציגים פתרון מהפכני שמאפשר לראשונה לפענח את סוג האבן - גם כשהיא אבקה בלבד.

משבר מודרני: לייזר, אבק וחוסר ודאות

ההליכים הכירורגיים המסורתיים להסרת אבנים כללו ניתוחים פתוחים או לפרוסקופיים - טיפולים חודרניים שנשאו סיכונים של דימום, זיהומים וזמני החלמה ממושכים. עם כניסת טכנולוגיות הלייזר, חל מהפך: הרופאים יכולים להגיע אל האבן דרך מערכת השתן, ולרסק אותה לאבקה מיקרוסקופית באמצעות סיב דק.

הבעיה? האבקה שנותרת - אינה מספיקה בדרך כלל לצורך זיהוי הרכב האבן. בלי דגימה מלאה, קשה לקבוע אם מדובר באבן מסוג חומצה אורית, סידן אוקסלט, סטרוביט או ציסטין - סוגים שונים הדורשים גישות טיפול שונות לחלוטין.

כך פיצחנו את הבעיה: שיתוף פעולה קליני-מחקרי פורץ דרך

אתגר זה עמד במוקד של מחקר שנערך בין השנים 2022-2024, ביוזמת ד"ר דור גולומב וד"ר אמיר קופר מהיחידה האנדואורולוגית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, ובשיתוף ד"ר עידו פנקס ממכון ויצמן למדע. החוקרים החליטו לבדוק אם ניתן לזהות את סוג האבן דווקא מתוך נוזלי השטיפה הנאספים במהלך הניתוח - המכילים את שאריות האבקה המפוררת.

באמצעות טכנולוגיית ספקטרוסקופיית ראמאן - שיטה מדעית מתקדמת הפועלת על עקרון של פיזור אור - הצליחו המדענים לפענח את ההרכב הכימי של האבנים מתוך הדגימות הזעירות. התוצאה הייתה חסרת תקדים: זיהוי מדויק של סוג האבן ב-82% מהמקרים שנבדקו.

למה בכלל חשוב לדעת מה מקור האבן?

זיהוי סוג האבן אינו רק מידע מדעי - אלא כלי קריטי לטיפול ולמניעה. כך למשל, אבני חומצה אורית נוצרות בשתן חומצי, ולכן ניתן למנוע אותן באמצעות תרופות שמבססות את השתן. לעומת זאת, אבני סידן אוקסלט עשויות להגיב טוב לשינויים תזונתיים ולהגבלת מזונות מסוימים. כשאין מידע מדויק, הרופא נותר עם השערות - והמטופל נותר בסיכון.

לדברי ד"ר גולומב, "החידוש כאן הוא ביכולת לקבל את המידע הנדרש גם כאשר האבן עצמה איננה - אלא רק זכר לאבקה. כך ניתן לבנות פרופיל טיפולי מותאם אישית, שמונע הישנות כואבת ולעיתים מסכנת חיים".

הדים בינלאומיים: הדרך להפוך את השיטה לשגרה

הממצאים, שהוצגו בכנס האורולוגי הבינלאומי שנערך לאחרונה בלאס וגאס, עוררו עניין בקרב מומחים מארה"ב ומאירופה. נציגים מאוניברסיטת סורבון בפריז ומאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD) כבר הביעו עניין להצטרף לשלב הבא של המחקר - כחלק מיוזמה בין-לאומית.

"החזון שלנו הוא פשוט אך שאפתני", מסכם ד"ר גולומב. "שכל מטופל בישראל - ובעולם - שעובר ריסוק לייזר, יקבל בנוסף גם אבחנה מדויקת של סוג האבן. כך תוכל כל מערכת בריאות לחזור ולספק טיפול מונע מושכל, גם בעידן שבו הרפואה הפכה מהירה, זעירה - ולעיתים עיוורת".