הדמעות שלא שותקות: כך הציל החתם סופר את בנו בתפילה

בימים שבהם אנחנו מוקפים בספרי חינוך, הרצאות ויועצים למיניהם, קל לשכוח את הכלי החזק ביותר שניתן להורים: תפילה. 

הסיפור המרגש על ה"חתם סופר" ובנו, שלימים נודע כ"כתב סופר", מזכיר לנו עד כמה גדול כוחן של דמעות ותפילות ההורים על ילדיהם

כשהיה ה"כתב סופר" ילד קטן בן שבע בלבד, פקדה אותו מחלה קשה שהביאה את הרופאים למסקנה עגומה: "תתכוננו לגרוע מכל". הם אפילו הודיעו לחברא קדישא להתכונן, והעריכו שנותרו לו שעות ספורות בלבד.

אבל אביו מרן ה"חתם סופר" לא התייאש. הוא מיהר לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש והתפלל מעומק הלב: "ריבונו של עולם, בבקשה תן לבני חיים חדשים. אתה יודע שכל שאיפתי היא לגדל אותו כעבד נאמן שלך, ללמוד וללמד תורה, וכל זה רק לכבודך".

אחרי שסיים את תפילתו חזר הרב לבקר את בנו החולה, ונדהם למצוא אותו בריא!

הסיפור לא הסתיים כאן: למרות שהיה חלוש מטבעו, הילד צמח לתלמיד חכם מופלא. כבר בגיל בר מצווה נהג ללמוד במשך הלילה בסתר! הוא היה מעמיד פנים שהוא ישן כשאביו היה מגיע הביתה, וכשאביו עלה לישון היה קם ללמוד. בבוקר, לפני שאביו התעורר, היה חוזר למיטה, כך שאביו לא ידע דבר. החתם סופר היה מעיר אותו בבוקר: "קום, עד מתי תישן?" בלי לדעת שבנו בעצם למד כל הלילה!

יום אחד חלה החתם סופר ולא יכל למסור שיעור לתלמידיו, ובנו החליפו.

השיעור היה כה מיוחד ומעמיק שהתלמידים, כולם מבוגרים ממנו, נדהמו מהגאונות שלו. 

כששמע על כך החתם סופר, הוא אמר משפט שכדאי לכל הורה לחרוט בליבו: "אתם חושבים שסתם כך בני כה גדול בתורה? מיום שנולד, לא עבר יום אחד שלא הורדתי עליו דמעות".

מספרים שכשהיה החתם סופר מסיים את תפילת העמידה, אפשר היה לראות שהרצפה רטובה מדמעות!

הורים יקרים, כמה אנחנו משקיעים בתפילה על ילדינו? לא רק על בריאותם ופרנסתם, אלא גם על יראת השמיים שלהם, על מידותיהם, על צניעות בנותינו ועל שיהיו בנינו יראי ה' ולומדי תורה אמיתיים. ואם לא בשבילם, בשביל עצמנו: כי הנכס האמיתי שנשאר לאדם אחרי 120 - אלו הילדים ההולכים בדרך ה'.