זה לא רק אוכל: מה באמת עומד מאחורי הבררנות הקיצונית אצל ילדים
ילד מסרב לאכול. (צילום: New Africa/shuttrstock)

לייף סטייל

זה לא רק אוכל: מה באמת עומד מאחורי הבררנות הקיצונית אצל ילדים

פחות מ-30 מאכלים? התקפי חרדה מול תפריט חדש? זה הזמן להכיר את ההפרעה שמסתתרת מאחורי הרגלי האכילה הקיצוניים

נעם ברקאי
הוספת תגובה
זה לא רק אוכל: מה באמת עומד מאחורי הבררנות הקיצונית אצל ילדים
ילד מסרב לאכול. (צילום: New Africa/shuttrstock)
אא

מה שנראה לעיתים כמו סצנה קלהילית - ילד המתפרץ בבכי בשל תפריט חסר במסעדה - מסתיר מאחוריו עולם שלם של אתגרים יומיומיים לא פשוטים. עבור ילדים בררנים במיוחד, שינוי בלתי צפוי בארוחה עלול להוביל למצוקה אמיתית.

כאשר האפשרות למאכלים המוכרים והבטוחים נשללת, הילד עשוי לחוות חרדה עזה, שבאה לידי ביטוי בהתקפי בכי, סירוב לאכול או סגירה רגשית מוחלטת. המציאות הזו, שרבים מההורים מכירים מקרוב, דורשת הבנה עמוקה, תכנון מוקפד והמון סבלנות.

מתי בררנות עוברת את הגבול הנורמטיבי?

אמנם כל הילדים מפגינים מידה מסוימת של בררנות, כחלק מהתפתחותם ומהרצון הטבעי לעצמאות, אך כאשר מגוון המזון מצטמצם בצורה דרמטית וההתנגדות מתגברת, יש מקום לדאגה.

לדברי תרצה שני, דיאטנית קלינית בכירה, קיימים שלושה סימנים מרכזיים לבררנות אכילה קיצונית:

  • הימנעות מוחלטת מקבוצות מזון שלמות, למשל ילד שאינו אוכל ירקות כלל.

  • קיבעון על מותגים או דרכי הכנה ספציפיות, וסירוב להתנסות בשינויים.

  • תפריט מצומצם מאוד - פחות מ-30 מאכלים נצרכים באופן קבוע.

במקרים חמורים, בהם התפריט כולל פחות מ-15 מאכלים, ייתכן שמדובר בהפרעה הנקראת ARFID (Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder), שנכללת מאז 2013 ב-DSM האמריקני ומצריכה טיפול רגשי מקצועי.

למה זה קורה? גנטיקה, טראומה וחושי יתר

הגורמים לבררנות אכילה מגוונים:
ישנם ילדים בעלי רגישות חושית גבוהה, החווים טעמים, ריחות ומרקמים בצורה קיצונית ושונה מהרגיל. עבורם, שינוי קל במרקם השניצל או ריח זר במזון עלול להיתפס כבלתי נסבל. אחרים מפתחים בררנות כתוצאה מחוויות טראומטיות הקשורות לאוכל או ממאבקי כוח סביב נושא האוכל בילדות המוקדמת.

תרצה שני מדגישה כי ויסות חושי לקוי - חוסר יכולת לעבד ולהגיב בצורה מותאמת לגירויים תחושתיים - הוא גורם מרכזי לבררנות קשה. ילדים אלה יגיבו גם לבגדים לא נוחים, לחום או לקור של המזון, ובאופן כללי יתקשו להתמודד עם כל שינוי במוכר.

סיפורים מהשטח: חיים בצילו של תפריט מצומצם

מקרים כמו זה של נעם בת השש ודור בן השמונה ממחישים את האתגר:
נעם אוכלת תפריט כמעט קבוע הכולל עוגיות לוטוס, שניצל עוף, פתיתים ואבטיח - עם התנגדות מוחלטת לשינויים. דור, מנגד, זקוק להפרדה מוחלטת בין סוגי המזון בצלחת, מתקשה לאכול אוכל שהתקרר ומסרב לכל שינוי קל במזון שהוא רגיל אליו.

ההתנהלות בחיי היומיום הופכת למורכבת: חופשות, ימי הולדת, או סתם בילוי במסעדה דורשים תכנון מוקפד והתחשבות מיוחדת.

טיפול: דרך ארוכה של סבלנות ושיתוף פעולה

לפי תרצה שני, הדרך לשיפור מצבו של ילד בררן היא ארוכה ודורשת סבלנות רבה. המטרה היא לא לכפות עליו לאכול, אלא לאפשר לו חשיפה הדרגתית, שליטה בבחירה, ותמיכה מתמדת. כל צעד קטן - גם הסכמה לנסות מאכל חדש של מותג שונה - הוא התקדמות משמעותית.

הטיפול כולל גם עבודה עם ההורים, אשר לעיתים קרובות נדרשים לשנות דפוסי האכלה שהשתרשו. הורים נדרשים ללמוד להפריד בין אחריותם למה שמוגש לבין בחירת הילד מה לאכול, ולעודד חשיפה טבעית למזונות חדשים במטבח ובארוחות משפחתיות.

סיכום: להבין, להכיל - ולא לוותר על התקווה

בררנות אכילה קיצונית אינה גחמה, פינוק או תוצאה של הורות רופפת. מדובר בתופעה מורכבת שיש לה מרכיבים גנטיים, חושיים, פסיכולוגיים וחברתיים. עם הבנה עמוקה, גישה עקבית, וליווי מקצועי מותאם, ניתן להשיג שיפור - גם אם הדרך לשם תהיה איטית ולעיתים מתסכלת.

המסר החשוב להורים: אל תאבדו תקווה. צעדים קטנים הם אלו שבונים את הדרך לשינוי.

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי