הביזנס של השואה: היהודי שמכר תפילין בתמורה לפרוסת לחם

הסיפור שמביא הרב מאיר אליהו, נוגע בנפשו של כל יהודי. הוא מתחיל באדם חילוני, שנכנס לבית כנסת בארצות הברית, ולא כיוון את תפילתו כמו שצריך, כאדם שאינו רגיל לתפילה או למצוות. הרב ראה בו מיד את העצלות שבמעשה, את הבלבול שבפעולה, ובחינת האם הוא באמת מבין את משמעותה של התורה.

לאחר התפילה, הרב פונה אליו ואומר לו: "לא ראיתי אותך כאן עד היום. למה אתה לא מתפלל?" והאדם עונה: "אני גר כאן 30 שנה, ובאמת לא מאמין בקיום ה'". אז הרב שואל אותו, מה גרם לו לבוא היום דווקא. האיש עונה כי יש לו "איזו זיקה" למשמעות של התפילה, אך הוא לא ידע להסביר.

הרב, שלא שופט את האדם, אלא מנסה להבין אותו, מתחיל לספר לו סיפור שמקורו בשואה, מתוך מחנה ריכוז. שם היה יהודי אחד, שעמד על כך שלכל אדם שיהיה רצון להניח תפילין, הוא היה צריך לשלם משהו בתמורה - אפילו קליפות תפוחי אדמה, כפתורים, כל דבר שיכלו למצוא. זה היה "הביזנס" שלו, והוא לא היה מוכן לוותר על עקרונותיו, למרות שהמציאות הייתה קשה מאוד.

יום אחד, אחד מהאנשים התחנן לפניו: "לא נשאר לי כלום. תן לי להניח תפילין - לא מצאתי דבר להציע לך בתמורה". היה כמעט ערב, השמש כמעט שקעה, ובכל זאת אותו יהודי לא הסכים לוותר. אותו אדם הוזהר כי אין לו זמן, והכאב מהחוויה הפך אותו לנואש - הוא חש כי זהו דימוי הדתיות והאמונה היהודית: "הדתי לא מוכן לשתף פעולה, לא מוכן להקל, לא מוכן להתגמש".

הסיפור מסתיים בכך שהרב מאיר אליהו מספר כיצד אותו אדם, שהיה יכול לשנות את חייו ולעזור, לא הסכים להניח תפילין לאדם שנמצא במצוקה.

הרב מסביר: "ההבנה שלנו את התורה והאמונה תלויה לא רק במעשים, אלא גם בהבנה האמיתית של מה שמתרחש סביבנו. מה שמרמז על כך שהאמונה האמיתית לא יכולה להישען על תסכול או אכזבה ממעשה זה או אחר, אלא על ראיית התמונה הגדולה והאמונה הפנימית בה'. אם תחפש את הקשיים והדברים השליליים, תמצא אותם. אם תחפש את הדברים הטובים והאמונה, תמצא אותם גם כן".

כמו כן, הרב מסביר באירוניה על אותם רגעים בהם אנחנו עצמנו מפקפקים, תוהים או שואלים שאלות על ה' ומעשיו, ושואלים את עצמנו איך זה יתאים לאמונה. הרב מזכיר את החיוב לא לשפוט אלא להבין, ומבצע את ההבחנה שכשאנחנו "נקיים", כאשר אמונתנו טהורה, שום רוח או קושי לא יזיזו אותנו מהדרך.

הסיפור הזה הוא קריאה לכל אחד מאיתנו לזכור שהאמונה האמיתית באלוקים לא תלויה בניסיון אחד או בשעה אחת, אלא ביכולת שלנו לראות את טוב ה' גם ברגעים הקשים והמאתגרים.