"המחלה הזו לא הייתה פוגעת בכם אם הייתם שומרים כשרות"

חשבתם פעם למה התורה מקדישה כל כך הרבה מקום לדיני כשרות? מדוע חשוב כל כך מה נכנס לפינו? ועל מה, בעצם, זה משפיע?

בפרשת שמיני אנו פוגשים את הפסוק "טמא הוא לכם". התורה, שדרכה לקצר במילים, בוחרת הפעם להרחיב את היריעה, מפרטת כללים, מדגישה איסורים ומונה בשמותיהם את בעלי החיים האסורים באכילה. כל זה מלמד אותנו שישנה חשיבות עליונה למאכלים שנכנסים לגופנו והופכים להיות חלק מאיתנו, וממילא השפעתם קריטית - הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי.

הקב"ה בחר בנו להיות לו לעם קדוש, ולכן לא כל מאכל ראוי לנו. כשם שמלך לא יאכל מאכל שאינו הולם את מעמדו, כך עם ישראל, בניו של מלך מלכי המלכים, אינם יכולים לאכול כל דבר. המעמד מחייב. המאכל שאינו כשר פוגע בנשמה, מחליש את הקדושה שבנו, ולפעמים - כפי שנראה - אף מסכן את בריאותנו הפיזית.

הסיפור שלפנינו התרחש לפני מספר שנים, כאשר הרב משה וייא, ממומחי הכשרות המובילים בעולם, הוזמן להרצות במקום יחסית נידח באחת ממדינות העולם. בסיום ההרצאה ניגש אליו יהודי מקומי, כשפניו קורנות מהתרגשות.

"הרב וייא, אני חייב לספר לך את הסיפור שלנו", אמר האיש בקול רועד מעט. "אשתי ואני בעלי תשובה, וההחלטה שלנו לשוב ליהדות התחילה בדרך שלא תאמין".

הרב הקשיב בעניין, והאיש המשיך: "לפני כשנתיים, מצב הבריאות של אשתי הידרדר באופן פתאומי. לאחר סדרת בדיקות בבית החולים, אובחנה אצלה מחלה בשם ננוירוציסטיצרקוס - ביצי תולעים שהתפתחו במוח. בית החולים התארגן במהירות לניתוח מציל חיים, שברוך ה' עבר בהצלחה".

"אחרי הניתוח, ישבנו במשרדו של הפרופסור לשיחת סיכום. ובין הדברים, הוא אמר לנו משפט שזעזע אותנו לחלוטין: 'אם הייתם יהודים, לא הייתם עוברים את הדרמה הזאת'".

"אבל אנחנו יהודים!" התפרצנו. הרופא הביט בנו בתמיהה. "לא ייתכן", הוא אמר. "המחלה הזאת יכולה להגיע רק לאנשים שאוכלים בשר חזיר. וידוע לכל שיהודים אינם אוכלים זאת בגלל שהתורה אוסרת".

האיש השפיל את מבטו. "כבוד הרב", המשיך בקול שקט, "באותו רגע הורדנו את הראש בבושה גדולה. הודינו בפני אותו רופא גוי שאומנם אנחנו יהודים, אבל לצערנו איננו מקפידים על חוקי התורה".

"באותו הרגע ממש", המשיך האיש לשחזר את אותו רגע גורלי. "אשתי ואני החלטנו שעלינו ללמוד, לבדוק ולקיים את מצוות היהדות. נרשמנו לסמינר יהדות, חזרנו בתשובה, וזכינו להיות שומרי כשרות ברמה הגבוהה ביותר".

אנחנו שומרים כשרות כי זו מצוותו של בורא עולם - זוהי הסיבה הראשונית והעיקרית. אך התורה, בחוכמתה האין־סופית, מעניקה לנו גם "בונוסים" - טובות נוספות שלפעמים איננו מודעים להן.

המצוות אינן גזרות שרירותיות חלילה, אלא הוראות של אב אוהב שיודע מה באמת טוב לילדיו - גם כשהילדים עצמם אינם מבינים את הסיבה. כמו הורה שאומר לילדו שלא לגעת בתנור חם - הוא עושה זאת מאהבה, לא כעונש.

וגם אם איננו מבינים את כל הסיבות, וגם אם לא תמיד נראים לעין ה"בונוסים" הגשמיים של שמירת המצוות - חשוב לזכור שהקב"ה מנהיג את העולם בחסד וברחמים, ומצוותיו הן לטובתנו.

לכן, כשאנו נזהרים בהלכות כשרות, אנו מקיימים את חובתנו כעם קדוש, מרוממים את נשמתנו, ולפעמים - כמו במקרה שלפנינו - אף שומרים על בריאותנו הפיזית.