טראמפ במסר כפול לאיראן: "לא ממהר לתקוף - אבל זו בהחלט אופציה"

ברקע הדיווחים הגוברים על התקדמות בפרויקט הגרעין האיראני, והמתיחות המתרחבת בין טהראן לירושלים, נשיא ארצות הברית, דונלד ג’יי. טראמפ - שחזר לתפקידו בינואר האחרון - שיגר אמש מסר ברור, ולפיו אינו ממהר לצאת לפעולה צבאית באיראן, אך גם אינו פוסל אפשרות כזו.

במהלך נאום שנשא בפני תומכיו בפלורידה, התייחס טראמפ ישירות לפרסומים לפיהם במהלך כהונתו הראשונה מנע מישראל לתקוף את מתקני הגרעין של איראן. לדבריו: "אני לא אומר שהתנגדתי לתקיפה. אני רק אומר - אני לא ממהר לעשות את זה. אבל אם זו תהיה האופציה השנייה - זה יהיה רע מאוד לאיראן".

"לאיראן אסור להחזיק נשק גרעיני - בשום תנאי"

טראמפ שב והדגיש את הקו התקיף שמוביל ממשלו מול המשטר האסלאמי: "אני אומר את זה בבירור - אסור בשום אופן שאיראן תחזיק בנשק גרעיני. לא עכשיו, לא בעתיד, לא בתנאים כאלה ולא באחרים. זו סכנה לעולם כולו, ובעיקר לישראל".

כידוע, טראמפ היה זה שפרש מהסכם הגרעין של ממשל אובמה בשנת 2018, והוביל קו של סנקציות מקסימליות וניסיון לגבש הסכם חדש - שלא יצא אל הפועל. כעת, בשובו לבית הלבן, נראה כי טראמפ מחזיר את הרטוריקה הקשוחה - לצד רמזים לדיפלומטיה אפשרית.

"אני חושב שלאיראן יש הזדמנות להיות מדינה נהדרת", אמר טראמפ לקול תשואות הקהל. "זו האפשרות הראשונה מבחינתי. אם יבחרו בה - זה ישנה את המזרח התיכון. אבל אם יבחרו באופציה השנייה - הם יצטערו על כך מאוד".

המסר מופנה גם לישראל - וגם לקהל הבינלאומי

גורמים בוושינגטון מעריכים כי דברי הנשיא נועדו לשדר נחישות כלפי טהראן, אך גם להרגיע את המערכת הפוליטית בישראל - שם עלתה בשבועות האחרונים תחושת תסכול נוכח העדר תגובה משמעותית מצד וושינגטון לאיומי איראן ולמתקפות שלוחותיה (כדוגמת חיזבאללה והחות'ים).

בד בבד, טראמפ מאותת לשותפים הבינלאומיים כי ארצות הברית חוזרת להיות גורם מוביל ומרתיע - לאחר תקופה ארוכה של מדיניות "הכלה" שאפיינה את ממשל ביידן.

ירושלים עוקבת מקרוב - אך לא בהכרח ממתינה

במערכת הביטחונית בישראל מתייחסים לדבריו של טראמפ בזהירות. על פי הערכות, בישראל לא סומכים באופן מוחלט על ארצות הברית לפעול צבאית במקרה של פריצה איראנית לגרעין - ומעדיפים לשמר את היכולת העצמאית לפעול.

עם זאת, אין ספק שכניסתו של טראמפ לכהונה שנייה בבית הלבן משנה את מאזן הכוחות האזורי, ובמיוחד מחזקת את תחושת הביטחון האסטרטגי בירושלים, כמו גם את תחושת ההרתעה מול הציר הרדיקלי בהובלת טהראן.