ברכת המוציא על מצה אחרי פסח - מה הדין האמיתי?

ברכת המוציא על מצה אחרי פסח - מה הדין האמיתי?

בדבר [שאלתו על אודות] הברכה של מצה במוצאי פסח [באופן שעדיין לא נמצא בשוק לחם].

יש לברך עליה המוציא, שהרי עדיין לא נמצא בשוק לחם חמץ, וכן יש לברך אחריה ברכת המזון. וכן כתב בשו"ת "חיים וחסד" [לרבי חיים חורי זצ"ל]. וכן הוא בספר "חזון עובדיה" - הלכות ברכות. ומה שהורה חכם אחד בשם החיד"א, שיש לברך על המצה המוציא עד פסח שני, במחילת כבוד תורתו, אין לזה מקור, ולא נמצא כן בדברי מרן החיד"א.

ובעניין ברכת המצה בשאר ימות השנה, נתבאר בספר "ילקוט יוסף" - הלכות ברכות, שמנהג הספרדים [הוא] כמו שכתב החיד"א לברך בורא מיני מזונות על אכילת המצה, ולאחריה מעין שלוש על המחיה, ויש להם על מה שיסמוכו. אלא שהחרדים לדבר ה' נוהגים לאכול את המצה בתוך הסעודה של הפת, וכך נפטרים בברכת הפת וברכת המזון, או שקובעים סעודה על המצה שאוכלים 72 דרהם, ואז מברכים המוציא וברכת המזון, ומה שאמרו שמרן אבי זצ"ל נהג בעצמו לברך המוציא, זה מפני שקבע סעודה על המצה, או שאכל מצה בתוך סעודה של פת וכמו שכתב בספרו.

ובעניין מדידת כזית בעוגה, עיין בספרנו "ילקוט יוסף" - הלכות ברכות דאף שהעיקר הוא לילך אחר הנפח, יש להורות לרבים לשער לפי משקל, מחמת שאין הכול יודעים לשער בנפח. 

וכן המנהג אצל גדולי תורה לשער לפי משקל, כמבואר בתשובת רב שרירא גאון, וכן כתב הרב "מגיד משנה": "שהייתה כוונת הגאונים בזה בהיות נקלה יותר ידיעת המשקל מידיעת המידות. וכן מפורש מתשובותיהם שזה לא נתבאר בגמרא אלא שכל אחד מהם שיער לפי דעתו" (ועיין עוד ב"ילקוט יוסף" וכן ב"שלחן המערכת" חלק א' ערך אכילה, שהארכנו לבאר בסייעתא דשמיא יסודות המנהג בזה). ושכן העידו רבני הספרדים שנהגו לשער במשקל שהוא בקירוב מאד לאומדן בנפח, וכך כתב הגאון הרב חיים נאה בספר "שיעורי תורה" שלחץ ומעך לחם בחוזקה, עד שהגיע שיעור כזית נפח שווה לשיעור כזית במשקל - ובדק ומצא שכמעט אין הבדל בין משקל הקמח למשקל המים.