מה זה אומר עליכם כשאתם לא זוכרים חלומות? התשובה תפתיע אתכם

אם אתם מהאנשים שטוענים שהם "פשוט לא חולמים", אולי תופתעו לגלות שהמציאות שונה לגמרי. לפי ד"ר קרן אור חן, ראש המרכז הקליני הבין-תחומי באוניברסיטת חיפה, כולנו חולמים – ההבדל הוא רק בזיכרון. יש מי שזוכר, ויש מי שלא. וזה לא קשור רק למוח, אלא גם לתרבות, לאישיות ואפילו לגיל.

הלילה שלנו מורכב ממחזורי שינה שאורכים כשעה וחצי כל אחד. בכל מחזור כזה יש שלב שנקרא REM – תנועות עיניים מהירות – שהוא הזמן שבו מתרחשים רוב החלומות. בתחילת הלילה שלב זה קצר יחסית, אך ככל שמתקרבים לבוקר, הוא מתארך. זו גם הסיבה שאנחנו נוטים לזכור את החלום האחרון – פשוט כי התעוררנו בתוכו.

אז אם כולנו חולמים, למה חלקנו מתעוררים בלי זיכרון? התשובה מורכבת, ומתחלקת לכמה גורמים. אחד המרכזיים הוא מנגנוני הגנה נפשיים. הדחקה והכחשה הם חלק מהמערכת שמונעת מאיתנו לזכור תכנים מאיימים. אדם יכול לחלום חלום מפחיד או מטריד, והמוח יבחר שלא לזכור – כדי להגן עליו. זה בולט במיוחד בתקופות של אבל, כשהנפש עדיין לא בשלה להתמודד עם אובדן. למשל, אנשים שלא זוכרים חלומות על קרוב שנפטר – גם אחרי שנים – ייתכן שעדיין נמצאים בשלב ההכחשה. דווקא כאשר מופיעים חלומות על הנפטר, הפסיכולוגים רואים בזה סימן להתקדמות בתהליך האבל.

השכחה עשויה לנבוע גם מחוסר עניין פשוט, לעיתים גם האישיות משפיעה. אנשים רציונליים, שכלתניים, נוטים לחלום יותר – כי הם מדחיקים רגשות במשך היום, והנפש מפצה על כך בלילה. אבל הם גם זוכרים פחות, כי התכנים הרגשיים מאיימים עליהם. לעומתם, טיפוסים אמוציונליים, שמבטאים רגשות ביומיום, זוכרים חלומות טוב יותר, אף אם הם חולמים פחות.

ואם לא די בכך, גם הגיל והמגדר משחקים תפקיד. נשים מדווחות על יותר זכירת חלומות מגברים, אולי בשל רגישות גבוהה יותר לעולם הפנימי או עניין מוגבר בנושא. גם אנשים מבוגרים זוכרים חלומות יותר מצעירים, ייתכן כי יש להם יותר שקט פנימי לעבד אותם.

אולי אתם לא זוכרים, אבל כן – חלמתם הלילה. השאלה היא לא אם, אלא האם אתם מוכנים להקשיב.