נתונים מדאיגים: 42% מהצעירים מדווחים על דיכאון וחרדה מאז ה-7 באוקטובר – "מצב חירום נפשי"

מאז אירועי ה-7 באוקטובר, מצוקת הצעירים בישראל הגיעה לממדים חסרי תקדים. מחקר חדש, שנערך בקרב צעירים בגילי 18 עד 24, מצביע על עלייה חדה בשיעור המתמודדים עם תסמיני דיכאון, תחושת בדידות ופוסט-טראומה. על פי הנתונים, שיעור הצעירים המדווחים על התסמינים עומד כיום על 42% – זאת לעומת 25% בלבד בתקופה שלפני פרוץ המלחמה. בקרב צעירים שפונו מבתיהם בעקבות הלחימה, השיעור מזנק ל-60%.

המחקר נערך בשני שלבים – הראשון, בחודשים שלפני המלחמה, בקרב כאלף צעירים, מתוכם כמחצית מיישובי עוטף עזה והיתר מאזורים שונים ברחבי הארץ. הסקר החוזר נערך לאחר המלחמה, בקרב מדגם מייצג של צעירים מכל רחבי הארץ. לצד העלייה המשמעותית במצוקה הנפשית, דווח גם על ירידה חדה ברמת התמיכה החברתית וב"משאבי החוסן" – תחושת היכולת להתמודד עם משברים – שממנה נהנו הצעירים לפני האירועים הקשים.

המצוקה הנפשית בעוטף – כבר לפני המלחמה

ד"ר סתיו שפירא מהמחלקה לרפואת חירום בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, שניהלה את המחקר יחד עם פרופ' תהילה רפאלי מבית הספר לעבודה סוציאלית ודוקטורנטית אגת סולד, מסבירה כי המצוקה בקרב הצעירים בעוטף זוהתה עוד לפני המלחמה. "במועצות האזוריות בעוטף הבחינו בקשיים נפשיים מתמשכים בקרב הצעירים, ולכן פנו אלינו במטרה להבין מהם גורמי המצוקה ואילו מנגנוני חוסן קיימים," מציינת שפירא.

לדבריה, קבוצת הגיל 24-18 נחשבת פגיעה במיוחד, משום שהיא נמצאת בשלב קריטי של גיבוש זהות מקצועית ואישית. "הרעיון היה להבין את הדינמיקה של חיים תחת איום ביטחוני מתמשך – ואז הגיעה המלחמה, שהחריפה את המצב באופן דרמטי."

הצעירים בחזית הלחימה – והמצוקה הנפשית

הממצאים חושפים את עומק השבר בקרב הצעירים, שהיו בחזית האירועים – הן כחיילי מילואים והן כמשתתפי המסיבה בנובה, שהפכה לזירת טבח. "אחוז עצום מאוכלוסיית הצעירים נפגע – נפשית ופיזית – בזמן שהמענים שמציעה המדינה אינם מותאמים לקבוצה הזו," מדגישה פרופ' רפאלי.

לצד העלייה במצוקה הנפשית, ניסו החוקרות לבדוק כיצד מצליחים הצעירים להתמודד עם המציאות החדשה. הממצאים העלו כי צעירים שגילו רמות גבוהות של חוסן נפשי – היכולת לגייס תקווה, להיעזר בהומור ולשמור על פרספקטיבה – דיווחו על פחות תסמינים של דיכאון ופוסט-טראומה. לעומתם, צעירים שנטו לגישות התמודדות ממוקדות רגש – כמו האשמה עצמית, הימנעות וכניעה למחשבות שליליות – סבלו מרמות גבוהות יותר של מצוקה.

קריאה למדיניות ייעודית לצעירים

"האירועים עצמם כבר קרו – עכשיו השאלה היא איך מתמודדים ואילו כלים ניתנים להתמודדות," מסבירה ד"ר שפירא. "הממצאים מצביעים על הצורך במענה ממוקד עבור הצעירים – קבוצה שעד כה נותרה מחוץ לרדאר של מקבלי ההחלטות."

לדברי החוקרות, בניגוד למוסכמה הרווחת כי צעירים הם קבוצה עמידה יחסית, הנתונים החדשים מצביעים על כך שהם דווקא זקוקים למערך סיוע ייעודי. "לא מספיק להתמקד בילדים ובבני נוער – הצעירים נמצאים בחזית האירועים, וצריך לספק להם כלים להתמודדות," מסכמת רפאלי.

הנתונים המדאיגים שהוצגו במחקר מדליקים נורה אדומה במערכת הבריאות והרווחה – כעת נותר לראות אם המדינה תשכיל להעניק לצעירים את המענה הנפשי הדרוש.