היצורים שמצליחים לחיות במקום הכי חשוך בעולם, ולמה הם זוהרים?   

בשבוע שעבר קראנו את פרשת בא, ששיאה היה שלוש המכות האחרונות שהנחית הבורא על מצרים. אחת מהן – הייתה מכת חושך. ניסיתם פעם לדמיין את החושך המוחשי של מכת חושך? את התחושה של חושך כה סמיך שאפשר למשש אותו בידיים?

הבורא יתברך, ברוב חסדו, הטמין במעמקי האוקיינוס, 11,000 מטר מתחת לפני הים, דוגמה חיה לאותו חושך מופלא.  הקב"ה חילק את מעמקי הים לשתי "מדרגות" של חושך: הראשונה, בין 200 ל־1,000 מטר מתחת לפני המים, היא מעין "אזור הדמדומים" – שם האור הולך ופוחת בהדרגה עד שנעלם כליל. מתחת ל־1,000 מטר יש כבר עלטה מוחלטת, ושם גם מתגלה פלא עצום.

בעומק זה, שבו המים תופסים 95% מהשטח ואף קרן שמש לא מגיעה אליו, לא צומח אף צמח. אך דווקא שם, בחושך המוחלט, מתגלה תופעה מדהימה:

90% מהיצורים הימיים מייצרים אור משל עצמם! תופעה זו, הנקראת "ביולומינסנציה", והיא למעשה יכולת שהעניק הבורא לאותם יצורים ימיים – להפיק אור פנימי מתוך גופם באמצעות תהליך כימי מורכב.

האור הזה משמש אותם להגנה מפני טורפים, למשיכת טרף, ואף לתקשורת בין בני זוג. כך נוצר מופע אורות מרהיב במעמקי האפלה.
מעניין לא פחות, שעד היום המדענים מודים שהם יודעים יותר על הירח מאשר על קרקעית האוקיינוס!

אז בפעם הבאה שתקראו על מכת חושך, כבר תדעו – יש מקום אחד בעולם שיכול לתת לנו מושג קטן על מה שהתרחש שם, במצרים, לפני אלפי שנים… נפלא, לא?