גדולי ישראל
סיפור מופלא על גדלותו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל חושף נכדו, הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א. היה זה בתקופה של מצוקה כלכלית קשה בבית הרב, עד כדי כך שבנו הלך תקופה ארוכה עם נעליים קרועות מחוסר יכולת לתקנן.
באותם ימים הוצע לרב אלישיב להתמנות לדיין ברבנות הראשית - משרה שהייתה פותרת את המצוקה הכלכלית. למרות רצונו העז להישאר ספון בד' אמותיו של תורה, נענה לבקשת חמיו רבי אריה לוין זצ"ל והגאון רבי זליג ראובן בענגיס זצ"ל, והגיש מועמדות.
בערב בו אמורה הייתה להגיע התשובה על מינויו, הגיעה שעת השינה הקבועה של הרב. למרות הפצרות בני המשפחה להמתין לבשורה, עלה על יצועו כהרגלו, בירך 'המפיל' ונרדם. כשהגיע השליח, רבי שכנא קולדצקי זצ"ל, עם הבשורה המשמחת על בחירתו לדיין, המתין עשר דקות עד שראה את הרב מתהפך במיטתו.
"רבי יוסף שלום! נבחרתם לדיין!", בישר לו בהתרגשות. הרב אלישיב, שכבר היה אחרי ברכת 'המפיל', אפילו לא הרים את ראשו מהכרית. "נו, נו", הגיב בקול מנומנם והמשיך בשנתו. סדר הלימוד של מחר, שיתחיל בשלוש לפנות בוקר, הטריד אותו יותר מהבשורה המשמחת.
"אלו לא רק עצבי פלדה", מסכם הנכד, "זהו שיעור בעקביות. לא משנים את סדר היום - ויהי מה". הנהגה זו, מוסיף, מקורה בדברי הרמב"ם שכתב כי הרוצה לזכות בכתר תורה "יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן".