התאונה הקשה והצער הנורא: הילולתו של ה"בבא חאקי"

הילולת רבי יצחק אבוחצירא, ה"בבא חאקי", נכדו של ה"אביר יעקב" ואחיו של הבבא סאלי, ושימש כרבה הראשי של רמלה ולוד.

הילד יצחק נולד בעיר ריסאני שבמרוקו בתאריך כ"ג באלול שנת ה'תרנ"ה (1895) לאימו מרת עיישה, ולאביו ורבי מסעוד, בנו של רבי יעקב אבוחצירא.

בשנת ה'תר"ף בשנת (1920) כשרבי יצחק בן 25, החלו גזירות על יהודי העיר ריסאני. בעקבות כך נרצח אחיו הגדול, רבי דוד אבוחצירא הי"ד, (נחשב כקורבן ציבור) בידי המנהיג המקומי. לאחר הרצח האכזרי שהבצע על ידי השליט - המשפחה עברה להתגורר בעיר ארפוד, שהייתה בזמנו תחת השלטון הצרפתי. כשהצדיק היה בגיל 45 עזב את מרוקו ועבר לאלג'יריה.

בשנת ה'תשע"ח (1949) עלה לארץ ישראל והשתכן בגבעת אולגה, שהייתה בזמנו מעברה. כשקמה המדינה כיהן בתפקיד הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. כשראה את רבנו, הדמות הרבנית הנערצת, ביקש ממנו לכהן כרב בערים רמלה ולוד, וכך עשה במשך 20 שנה רצופות.

ביתו היה תמיד פתוח לרווחה, לכל עצה, בקשה או צדקה. רבים היו נושעים בזכות ברכותיו הקדושות.

כשהרב בן 75 בלבד, בתאריך כה אדר ב' ה'תש"ל (1970), נהרג "הבבא חאקי" בתאונת דרכים חזיתית בדרום הארץ (בצומת גבעתי). התאונה הייתה כשחזר מהעיר נתיבות, לאחר שגישר בין איש לאישה, והשכין שלום בית במעונם. וגם ביקר את אחיו האהוב, רבי ישראל אבוחצירא, ה"בבא סאלי".

בהלוויה השתתפו עשרות אלפי איש בניהם הרבנים הראשיים: הרב שלמה גורן, הרב הראשי של צה''ל, הרב יצחק ניסים, הרב איסר יהודה אונטרמן ועוד רבני קהילות רבים

הצדיק נטמן בבית העלמין שברמלה.

בניו הקדושים, והם:

• בנו רבי אברהם אבוחצירא זצוק"ל המכונה ה'בבא הנא' שימש כרב העיר רמלה ויבנה והיה החתן של דודו ה"בבא סאלי".
• בנו רבי אהרן אבוחצירא שימש כשר הדתות.
• כיום בנו, רבי יחיאל אבוחצירא שליט"א, ממשיך דרכו. והתמנה כרב העיר רמלה וראש מוסדות "אוהל יצחק".

זה קרה בעיר נתיבות. היו זוג שבכל יום התקוטטו זה עם זו, אין אדם בשכונה שלא התוודע למריבות הקולניות, וכאב לכולם על הזוג, ועל הילדים הקטנים שגדלים בבית הזה.

ה"בבא סאלי שהיה השכן שלהם כאב במיוחד ואמר לבני הבית תוך כדי כאב: "אנני אני יכול ללמוד תורה כשנשמעות צעקות בין איש ואישה", כך לחש להם מתוך דמעות.

זה היה יום חמישי, כמנהגו ה"בבא חאקי" אחיו של הבבא סאלי, היה נוסע לכל קצוות הארץ, מצפון ועד הדרום כדי לדבר על לבם של היהודים ולחזקם לשמירת תורה ומצוות.

באותה הזדמנות ביקש ה"בבא סאלי" מאחיו ה"בבא חאקי" שיגיע לביתם לשוחח עם הזוג. כשדפק ה"בבא חאקי" על הדלת, תוך כדי צעקות הם פתחו לו אותה, אבל כשראו את הדרת פניו הכל השתנה ברגע.

הוא שמע את טענותיהם והסביר להם בלשון רכה ונעימה את המעלה הגדול לשלום בבית. שמחה גדולה הייתה בליבו של "הבבא חאקי" על עשיית השלום בין איש לאישה, נפרד ה"בבא חאקי" מאחיו והתכונן לשוב לעיר רמלה.

אבל הבבא סאלי הרגיש. בכל תוקף ניסה למנוע את הנסיעה שלו: "אנא הישאר עימי לילה אחד!", אבל ענה לו ה"בבא חאקי" שהוא צריך להגיע לבר מצווה שהוזמן אליה.

בדרך לרמלה, בכביש הישן, קרתה התאונה המחרידה המכונית בה נסע הבבא חאקי התנגשה חזיתית במשאית. כל כוחות ההצלה קבעו במקום את מותו של הצדיק ושל עוד ארבעה שהיו ברכב עמו. הבשורה הקשה התפשטה בכל עיר בכל רחבי הארץ.

למחרת ביום שישי נערכה ההלוויה, כאבו של ה"בבא סאלי" על מות אחיו היה קשה מנשוא.

חודש ימים לאחר פטירתו נגלה הבבא חאקי בחלומו ותיאר ה"בבא סאלי": "הוא היה לבוש בבגדים נאים מאוד פניו היו קורנות, אור של קדושה על פניו והוא מחייך אליי. פנה אליי ואמר: "אחי הצדיק והאהוב, אני נמצא בעולם שכולו טוב מלא שמחה, היה לי צער של רגע אחד... בזמן התאונה.

"אבל כעת אני שרוי בגן עדן ומקבל שכר גדול על כל מעשי בעולם. ודע שאני יושב במחיצתם של צדיקים קדושי עליון ונהנה מזיו השכינה, בבקשה ממך אחי היקר אל תתאבל ותפסיק להוריד דמעה. "ואז הבנתי", אומר הבבא סאלי, "היכן הוא נמצא והפסקתי לבכות..."

(הסיפור תומצת מתוך ספרו של הרב בן ציון מוצפי שליט"א, "דורש ציון")