הטריק לחיים מאושרים שמלמד אותנו יעקב אבינו
(צילום: Nejron Photo/shutterstock)

לקראת שבת

הטריק לחיים מאושרים שמלמד אותנו יעקב אבינו

יעקב אבינו ממתין במשך שבע שנים כדי לשאת את רחל לאישה. בינתיים, הוא עובד אצל חמיו לעתיד שמרמה אותו פעם אחר פעם. משום מה, התורה מגלה לנו כי זו הייתה התקופה היפה בחייו

ר. דניאל   
הטריק לחיים מאושרים שמלמד אותנו יעקב אבינו
(צילום: Nejron Photo/shutterstock)
אא

השליחות בראי הפרשה - פרשת ויצא



כשיעקב אבינו מגיע לבית דודו לבן, הוא מיד פורש בפניו את תנאיי ההעסקה הצפויים: שבע שנים תמימות של עבודה קשה - ובתמורה יזכה לקחת את בתו הקטנה, רחל, לאישה.

התורה מתארת בפנינו את שבע השנים המורכבות, באופן פיוטי, כמעט קסום. "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים
התורה מתארת שהפרך עברה על יעקב במהירות רבה – "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". המפרשים עוצרים ומצביעים על קושי בפסוק: בדרך כלל, כשאדם מצפה לאירוע מסוים זמן ההמתנה נראה בעניו כנצח. ואילו כאן, כותבת התורה ששבע שנות הציפייה נראו בעיניו כימים אחדים.

כדי לענות על זה, עלינו להבין מדוע באופן רגיל תקופה של ציפייה חולפת באיטיות רבה. ברוב המקרים, כאשר אדם נאלץ להמתין או לצפות למשהו - הוא רואה את זמן ההמתנה כנטל, עול, שעדיף שיחלוף מהר.

אותה המתנה נראית לאדם כמכשול ומהווה בעצם גורם לא נעים עבורו, ולכן הוא מרגיש כאילו היא יותר ארוכה ממה שהיא באמת.

אולם גישתו של יעקב אבינו לשבע שנות העבודה הייתה שונה לחלוטין. תקוותו לא התבססה על הכמיהה לקשר הזוגי בלבד - הוא ראה את הזמן שעמד לרשותו כהזדמנות מצוינת לשפר את המתכון של האישיות שלו.

הוא שאף להכין את עצמו ולהגיע לרמה רוחנית גבוהה. לכן הוא ראה כל רגע ורגע כבעל ערך שאין דומה לו - כהזדמנות שלא תחזור, להכין את עצמו לקראת נישואיו עם רחל אמנו הקדושה.

עם גישה כזאת, כל הזמן שהוא חיכה לא נחשב עבורו כשלילי, אלא כחיובי מאוד. יעקב ידע להעריך כל רגע ורגע, לנצל כל פיסת זמן כך ששבע שנות העבודה נראו לו כימים אחדים, שעות ספורות.



משמעות להווה - תמידית והמשכית



מטבע הדברים כאשר ניסיון או החלטה קשה ניצבים לפנינו - אנחנו ישר מפנים את הגב ובודקים מה העבר שלנו נושא איתו. כמו בלשים אנחנו מנסים להבין מהם התסמינים. משתוקקים לדעת מה הוביל לאותו מצב "עגום".

אנחנו נוטים לתהות על העבר, "למה לא הענקנו זמן איכות לילדים?", "למה לא למדתי?". או שאנחנו מצרים על ההווה והעתיד: "התקדמתי יותר מדי מהר", "אם הייתה לי אפשרות הייתי מחזיר את הגלגל לאחור".

"חכם עיניו בראשו", מלמד אותנו שלמה המלך. אבל הזוהר הקדוש מעלה תהייה: למה שיאמר משפט כזה?



להיות בלש או גשש - זאת דרך של מומחים בלבד



מטבע הדברים כאשר ניסיון או החלטה קשה ניצבים לפנינו - אנחנו ישר מפנים את הגב ובודקים מה העבר שלנו נושא איתו. כמו בלשים אנחנו מנסים להבין מהם התסמינים. משתוקקים לדעת מה הוביל לאותו מצב "עגום".

אנחנו נוטים לתהות על העבר, "למה לא הענקנו זמן איכות לילדים?", "למה לא למדתי?". או שאנחנו מצרים על ההווה והעתיד: "התקדמתי יותר מדי מהר", "אם הייתה לי אפשרות הייתי מחזיר את הגלגל לאחור".

"חכם עיניו בראשו", מלמד אותנו שלמה המלך. אבל הזוהר הקדוש מעלה תהייה: למה שיאמר משפט כזה?

וזה הפירוש - החכם רואה ומביט על כל דבר בהתבוננות קדימה ובמחשבה מה תהיה התוצאה, ומה הוא אמור לעשות כעת. הוא לא מסתכל אחורה, כי זה כנראה לא יוביל אותו לשום מקום. את העבודה הזו, עדיף שתשאירו לבלשים. 

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי