פולשים ושתלטנים. למי אסור לוותר בשום אופן?
(צילום: Sergey Nivens/shutterstock)

לקראת שבת

פולשים ושתלטנים. למי אסור לוותר בשום אופן?

העם הפלישתי הוא עם שתלטן. דורש בעלות בכל מקום שאליו הם מגיע. אבל יצחק שמידת הגבורה נמשלה לו - מוותר להם בכל פעם מחדש. אז מאיזה ויתור אפשר לצאת מפסידנים?

ר. דניאל   
0
פולשים ושתלטנים. למי אסור לוותר בשום אופן?
(צילום: Sergey Nivens/shutterstock)
אא

השליחות בראי הפרשה – תולדות

האם זאת גבורה לוותר?

בפרשת השבוע יצחק אבינו חופר בארות "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו... סתמום פלישתים".

יצחק אבינו חופר בארות, הוא נאלץ לחזור על הפעולה הטרחנית שוב ושוב. כי בכל פעם שהוא חופר - באים הפלישתים וסותמים את הבאר. יצחק אבינו לא מתווכח, לא מתעמת ולא פוצה פה כשמולו הפלישתים מחרבים לו את כל העבודה הקשה.

עד לפעם השלישית, בה יצחק חופר באר ולמרבה הפלא אף אחד מהם לא מגיע. לכן יצחק מתיישב באותו המקום וקורא לו "רחובות", מלשון ההרחבה שנתן לו הקב"ה.

אחרי כל הצער שגרמו ליצחק אבימלך, מלך הפלישתים, מבקש לכרות ברית שלום עם יצחק. יצחק מתפלא ואומר: "מדוע באתם אליי ואתם שנאתם אותי?".

סוף כל סוף, לפלישתים נופל האסימון, הם מבינים שבכל מקום שיצחק נמצא שורה ברכה. ולכן הם חוזרים בעצמם. יצחק לא נוטר טינה, אלא מגדיל לעשות להם משתה, וקורא לבארות בשמות שאביו קרא להם. בעצם נתינת השמות הדומים מתבטאת ההתאמצות לשוב לדרך אביו, לדרך של חסד.

יצחק הוא מידת הגבורה. ככה מתנהג גיבור?

הדבר המפליא כאן הוא תגובתו של יצחק, כשאבימלך מבקש ממנו ללכת – הוא הולך. כשרבים אתו על באר אחת ועוד אחת, שהן שלו  – הוא הולך למקום אחר וחופר באר שלישית. דמותו של יצחק משתקפת כמי שנראית חלושה ולא מתמודדת, היא לא מתאימה למידה האופיינית לו, מידת הגבורה.

נראה שמידת הגבורה היא שונה מהבנתנו. בשבילנו מידה זו פירושה "ללכת על כל הקופה", אין לוותר או חס ושלום להתחשב באיזה צד. אבל יצחק אבינו טורף את כל הקלפים מתוך הבנה כי כל אדם שיפגע בו הוא שליח ה' בלבד. ייתכן והוא ייענש על מעשיו, אך זה לא עניינו. מה שהקב"ה גזר שיקרה לו בין אם זה על ידי אדם או על ידי "כוחות טבע" זה מה שה' גזר שיקרה לו.

ממילא יצחק לא אמור להגיב על זה ואת זה יצחק עושה.

מים עכורים, הבעלות של הפלישתים והצלחה בכל מחיר

מפרשייה זו, רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל ה"חפץ חיים" מעביר לנו מסר לחיים:

עניין הבארות מלמד אותנו, שלעולם לא ירפה האדם את ידיו מלהמשיך את העסק שהתחיל. אם יצחק חפר ולא מצא מים, הוא חפר באר אחרת עד שמצא מים. ואם רבו עליה חפר באר במיקום שונה, עד שחפר ומצא באר שאף אחד לא בה ודרש עליה בעלות.

בחיינו יש פעמים רבות של תחושות ייאוש, כאשר כבר חווינו מספר הצלחות - אנו נופלים ונכשלים, לא מצליחים לשחזר את ההצלחה. אז כן, אפשר להרים ידיים ולהצהיר "נכשלתי", אבל גם אם חפרנו ומצאנו מים עכורים, אל ייאוש, אסור להרים ידיים.

חפירת הבאר היא משל להצלחה, משום שבאר היא אמצעי לדליית מים שכבר קיימים בבטן האדמה מלכתחילה, זאת אומרת שבתוכנו טמונים כוחות גדולים, ושום גורם חיצוני לא יכול לעמוד בפנינו, למנוע את ההצלחה שלנו.

יהי רצון שנצליח לדלות את כל ה"מים" שהקב"ה טמן מתחת לפני השטח, ושלא נסתכל לצדדים כדי לסתום למישהו את הבאר שלו.  

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי