סיפור על הפרשה: היהודי שהתפלל לסחוט את השמיים

"ועצר את השמים ולא יהיה מטר״

מעשה שהיה בשנת בצורת קשה. השמים היו קשים כברזל, ולא הורידו אפילו טיפה אחת של מים. מה עשו ישראל? הכריזו תעניות ציבור, ופנו בתפילות ובתחנונים אל השוכן במרומים, שיוריד להם גשמי ברכה ונדבה - אולם לא נענו.

ראה הצדיק רבי ישראל בעל שם טוב [הבעש״ט] בבית מדרשו איש אחד, מפשוטי העם, שהיה קורא פרשיות ״שמע״ בדבקות רבה, וכשהגיע לפסוק - "ועצר את השמים ולא יהיה מטר״ - אמר אותו האיש פסוק זה בכונה גדולה ובקול בכי וזעקה.

לאחר התפילה, נגש הבעש׳יט אל אותו יהודי פשוט, ושאל אותו: "אילו כונות כיונת, כשאמרת את הפסוק ׳ועצר את השמים ולא יהיה מטר״? השיב האיש לבעש״ט, ואמר לו: ״רבנו, כונתי כונה פשוטה וישרה: בקשתי בכל לבי, ש-ה׳ יתברך יעצור את השמים ויסחט אותם, כפי שעוצרים וסוחטים ענבים או זיתים, ואז ׳... לא יהיה מטר' ־ למעלה בשמים, אלא הכל ירד למטה על הארץ..."

טפח הבעש״ט על כתפו של אותו יהודי פשוט, וקרא במאור פנים: ״אכן כיונת בתפילותך כונות אמיתיות, וראוי להם, לגשמים, שירדו על פני הארץ - בזכות תפילתך הזכה, שנבעה מעמקי הלב...״