תשעה באב
יום תשעה באב הוא יום שמוגדר במקורות הקדושים (הרמב"ם) כ"יום המוכן לפורענות".
במהלך ההיסטוריה התרחשו ביום זה או בימים שלפניו ואחריו - אירועים מצערים וקשים לעם ישראל, שלחלקם למעשה היינו עדים גם בדורנו אנו.
לפניכם ארבעה אסונות קשים שאירעו בהיסטוריה היהודית רצופת הכאב, בגלות הארוכה:
ביום תשעה באב של שנת ה"ן החל גירוש יהודי אנגליה על ידי המלך אדוארד הראשון, ובהוראתו. הגזירה שנגזרה על היהודים האומללים היא לעזוב את אנגליה גברים, נשים וטף, תוך שהם משאירים מאחור את רכושם. "מי שיישאר באנגליה, אחת דתו - למות", איים המלך.
המלך פיליפ הרביעי ששלט בצרפת הוציא בתשעה באב בשנת הס"ו - גזירה שבה היהודים חייבים לעזוב את צרפת בתוך חודש בלבד. אותה גזירה חזרה על עצמה שנים ספורות לאחר מכן בספרד: ח' באב שנת הרנ"ב - התבקשו היהודים להמיר את דתם. "מי שלא יעשה כך, מוזמן לעזוב את הארץ", איים מלך ספרד ואכן, הביא לעזיבתם של אלפים מארצו.
מלחמת העולם הראשונה פרצה בה' באב התרע"ד. בתשעה באב אותה שנה, הודיעה גרמניה כי גם היא מצטרפת למלחמה.
החלטת ביצוע 'הפיתרון הסופי' שגזר כליה על השמדת עמנו - התקבלה בז' באב שנת התש"א, ומי שחתם עליה היה הנאצי הזכור לדראון עולם הרמן גרינג ימ"ש.
גם גירוש גטו ורשה למחנה טרבלינקה הידוע לשמצה - נעשה סמוך לתשעה באב, בח' באב התש"ב.
האירוע הרביעי - אירע בימינו אנו: תכנית ההתנתקות
מגורשי גוש קטיף זוכרים היטב את היום השחור שבו הוצאה הגזירה הנוראית שגירשה אותם מביתם ברצועת עזה וצפון השומרון: תכנית ההתנתקות" שאותה הגה ראש ממשלת ישראל דאז - אריאל שרון. הגירוש אירע בעשירי לחודש אב.