הרב יגאל כהן: "החורבן הוא לא רק של בית המקדש אלא גם של הנפש"

לפעמים, כל מה שצריך כדי להבין למה בית המקדש חרב הוא סיפור אחד. לא רעיון פילוסופי. לא דרשה עמוקה. רק סיפור אמיתי שמהדהד עד היום. הרב יהונתן ענבה מספר על מעשה מהגמרא, שמתחיל כמו חסד ומסתיים כמו טרגדיה

בחור צעיר, חסר כל, הגיע לעיר. בלי מיטה, בלי פרנסה, בלי עתיד. נגר מקומי ראה אותו ברחוב ושאל אותו למה הוא מקבץ נדבות. במקום להרחיק אותו, פתח לו דלת. בוא תעבוד אצלי, אמר לו. תקבל אוכל, תישן אצלי, תתחיל לחסוך, תקים בית

הצעיר אכן עבד. התאמץ. התמיד. חסך שקל לשקל. אבל אז הבעלים עצמו נקלע לחובות. השקעות לא מוצלחות, הפסדים, גניבות. כל מה שהיה לו נעלם. מי שמציל אותו בכל פעם מחדש הוא אותו בחור צעיר. פעם אחת מלווה, פעם שנייה, שוב. כך הופכים היוצרות. הנגר נופל, והשוליה עולה

באחת הפעמים מבקש הנגר עוד הלוואה. אבל הוא עסוק. אז הוא שולח את אשתו. היא לא חוזרת. יום עובר ועוד אחד. כשהשוליה והנגר נפגשים שוב, מספר השוליה שהוא ראה את האישה מסתובבת עם גברים. אולי, כך הוא אומר, היא לא נאמנה

הנגר מתמוטט. הוא לא יודע מה לעשות. השוליה לוחץ עליו. תגרש אותה. אפילו מציע לשלם את הכתובה. וכך היה. גירושין. כאב. השפלה

ימים חולפים והשוליה דורש את כספו. הבעלים לשעבר חסר כל. אין לי איך להחזיר, הוא אומר. קח את העסק, תנהל אתה. אפילו מציע לעבוד אצלו. כן, המעסיק לשעבר נהיה העובד. אבל גם זה לא מספיק. השוליה מבקש ממנו לבוא ולסדר את הבית. לטאטא. לבשל. העיקר להוריד מהחוב

הוא מקבל את הדרישה בהכנעה. באחד הימים מתבקש להביא בקבוק יין ושתי כוסות לחדר העליון. כשהוא עולה למעלה הוא רואה את המחזה שמכריע את לבו. אשתו לשעבר והבחור הצעיר שוכבים יחד וצוחקים. עליו

דמעה אחת נופלת לתוך כוס היין. ושם, ברגע הזה, נגזרה גזירת הדם. כך מספרת הגמרא. כי יין שהוכתם בבגידה, בביזיון, בכפיות טובה, הופך לדם. והעולם לא יכול להכיל מקדש כשיש ריקבון כזה בין אדם לחברו

הרב ענבה מסביר. זה לא רק סיפור על עוול אישי. זה משל לחורבן. כי כשעם ישראל שוכח מהי הכרת הטוב, מהי חמלה, מה זה לא להשפיל, מהי אחריות מוסרית לאנושות הפשוטה ביותר, אין בסיס לבית המקדש

ובדור שלנו, עם כל הזוהר החיצוני, יש עדיין אנשים שדורכים על אחרים כדי לעלות. לוקחים אישה, כסף, מעמד, בדרך של פגיעה. שוכחים שהצלחה אמיתית באה רק בהיתר. רק כשהלב נקי

לא צריך לרמוס כדי להתרומם. אפשר להתרומם ולהרים איתך עוד מישהו. הקדוש ברוך הוא החריב את הבית בגלל שנאה. הוא יבנה אותו בזכות אהבה

והשאלה הפשוטה שנשארת לנו היא מה אנחנו עושים עם הדמעות שלנו. האם אנחנו שופכים אותן כמו הבעלים המנוצח. או שאנחנו שופכים את הלב אל השמים ומחליטים שזה הזמן לתקן