"החוזרים בשאלה שרוטים?" התגובה של איתמר צור תדהים אתכם

המפגש בין איש החינוך הרב מוטקה בלוי לבין איתמר צור בערוץ 2000 הוליד שיח מרתק ומעורר מחשבה אשר נוגע באחד הנושאים הרגישים והמורכבים ביותר בחברה היהודית כיום. הרב בלוי טען כי רבים מאלו שבוחרים להתרחק מחיי תורה ומצוות עושים זאת כתוצאה ממצוקה רגשית כזו או אחרת. הרב כינה זאת בלשונו כסוג של שריטה בנפש או סיבוך פנימי שהוביל אותם למסקנות מוטעות לגבי דרך חייהם ואמונתם. לפי תפיסתו של הרב המעבר לעולם החילוני אינו נובע מחיפוש אינטלקטואלי אלא משברים אישיים שהופכים את שמירת המצוות למשא כבד ובלתי נסבל.

אולם איתמר צור בחר להשיב לדברים הללו בזווית ראייה שונה לחלוטין אשר מבוססת על מסעו האישי והעמוק אל תוך עולם האמונה. הוא פתח בהצהרה ברורה כי הוא אינו מסכים עם הקביעה שכל מי שיוצא לשאלה הוא בהכרח אדם פגוע או שבור. צור שיתף בגלוי כי הוא עצמו צמח בתוך בית דתי שורשי ובשלב מסוים בחייו בחר לקחת צעד משמעותי לאחור מהמחויבות הדתית. לטענתו המעשה הזה לא נבע מחולשה אישיותית אלא דווקא מתוך רצון אמיתי לפתח את השכל ולבחון את הדברים מתוך נקודת מבט בוגרת ומעמיקה יותר. הוא ביקש להדגיש כי עבורו התהליך היה חלק מהתפתחות של בינה ודעת.

במהלך דבריו הסביר צור כי המחסום המרכזי טמון לעיתים באופן שבו מוסדות החינוך מנגישים את מושגי היסוד של היהדות. הוא תיאר מצב שבו האמונה מוצגת לעיתים כדבר מגושם ומאיים במקום להיות מקור של חיות ושמחה. הוא ציין בביקורת בונה כי התפיסה של אלוקים כדמות של זקן שיושב בשמיים ומחפש להעניש את האדם על כל טעות קטנה היא תפיסה שגויה ומעוותת. האמונה שקיבל בילדותו לא הייתה מספיק מבוססת כדי להכיל את עולם השאלות והתובנות שפיתח ככל שהתבגר והרחיב את אופקיו. הריחוק היה למעשה ניסיון לברוח מתפיסה דתית ילדותית ולא מהבורא עצמו.

כדי להמחיש את התהליך המורכב שעבר השתמש צור בדימוי עוצמתי מעולם התחדשות עירונית. הוא השווה את תהליך עזיבת הדת וחזרתו אליה לתהליך של פינוי בינוי. כפי שבתחום הנדלן הורסים מבנה ישן ורעוע אשר יסודותיו כבר אינם מחזיקים מעמד כדי להקים במקומו מגדל מפואר עם יסודות איתנים ומודרניים כך הוא הרגיש לגבי עולמו הרוחני. צור הסביר כי היה עליו לפרק את המבנה הדתי הקודם שלו אשר לא התאים יותר למידותיו הרוחניות כדי שיוכל לבנות אמונה חדשה ומוצקה הרבה יותר. הצעד לאחור לא היה נסיגה אלא פינוי השטח לצורך בנייה איכותית יותר.

צור הדגיש כי הצעד שלקח לאחור היה שלב הכרחי בתהליך הבנייה מחדש. רק דרך הפירוק והבחינה המחודשת הוא הצליח לחזור אל הקדוש ברוך הוא ממקום של בחירה חופשית ומושכלת. הוא רואה בכל המסלול הזה מהלך אלוקי מכוון שנועד להכשיר אותו לשליחות מיוחדת במינה. העובדה שהוא עבר את כל השלבים הללו מאפשרת לו כיום להדליק את הפרוז'קטור עבור אחרים ולהאיר את הדרך לאלו שמתמודדים עם שאלות דומות וזקוקים ליד מכוונת.

לסיכום, השיח מבהיר לכולנו כי הדרך אל האמת אינה תמיד קו ישר ופשוט. לעיתים השאלות הקשות והספקות המייסרים הם אלו שמובילים בסופו של דבר לבנייה של קומה רוחנית גבוהה ומרשימה יותר. איתמר צור מוכיח בסיפורו כי גם בתוך מה שנראה כלפי חוץ כנסיגה או עזיבה יכולה להסתתר צמיחה רוחנית אדירה שמובילה לחיבור אמיתי ועמוק יותר לבורא עולם. המסר העיקרי מהמפגש הוא שיש להסתכל על כל יהודי מתוך כבוד והערכה למסע הייחודי שהוא עובר בדרך אל הגילוי הפנימי שלו.