ילד עם תסמונת דאון הגיע לבית הכנסת ועשה רעש. איך הגיב הרב?

מה מצפים מאיתנו בבריאה? מה תפקידנו בכח? כיצד אנחנו צריכים להיות בתור אנשים משפיעים ומורי דרך כלפי הסובבים אותנו? בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את משה רבנו בטרם פטירתו: "ונתת מהודך עליו" - רגעים לפני שעומד משה רבנו להיפטר מן העולם, הקב"ה מבקש ממנו לתת מההוד שלו על יהושוע, על מנת שימשיך את המנהיגות הנפלאה שלו. פה למעשה משה רבנו מלמד אותנו שאנו צריכים להאציל על אחרים מהיכולות שלנו, מהחמלה שלנו, מהמידות ומהזכויות שלנו, על מנת שכל אותם שנמצאים כביכול ב"תחתית" ההיררכיה, יוכלו להמשיך לחיות את החיים הכי טובים ומאושרים.  

גדולי התורה מלמדים אותנו כיצד עלינו להתייחס ולהתנהל עם בני אדם. דוגמא נהדרת הממחישה זאת: בארה"ב ישנה ישיבה בשם "תורה ודעת". ראש הישיבה, הרב אברהם יעקב הכהן פאם, הוא גם ראש קהילה יהודית בארה"ב.  

באותה הקהילה היתה משפחה שנולד לה ילד עם תסמונת דאון והיה כלל לא קל למשפחה לקבל את הבשורה ולגדל אותו, אך הם הבינו שזו גזרה מאת הקב"ה שצריך לקבל באהבה. המשפחה הרעיפה על אותו הילד אהבה עצומה בלי סוף, וניסו לגדל אותו ככל הניתן כמו ילד רגיל. כחלק מכך הביאה המשפחה את הילד אל בית הכנסת. שם השתולל הילד, רץ, צעק והשמיע קולות. דבר אשר הפריע למתפללים להתרכז בתפילה.  

אך הרב פאם נהג לקרוא לילד, לחייך אליו ולתת לו סוכריה, והתייחס אליו בסבלנות אין קץ ובמאור פנים. לאחר מכן חיזק הרב את ההורים והחייה את נפשם, האציל מעצמו עליהם.  

יום אחד היה ניסיון בו עיניהם של כולם היו נשואות אל הרב, על מנת לבדוק כיצד הוא יפעל. בזמן שמחת תורה, קיבלו כל ילדי בית הכנסת ספרי תורה מקרטון, על מנת שיוכלו גם הם להצטרף אל הריקודים של המבוגרים ביחד עם ספרי התורה. בעיצומם של הריקודים, ניגש אותו הילד אל הגבאי ושאל אותו מדוע הם לא רוקדים עם הספר מקרטון שהוא קיבל ומדוע לא קוראים בו? לגבאי לא היתה סבלנות רבה והוא שלח א הילד לאביו. אלא שבמקום לגשת לאב, ניגש הילד אל הרב פאם ושאל אותו את אותה השאלה. 

השיב הרב פאם לילד בסבלנות וברגישות: "כרגע רוקדים עם ספרי התורה של המבוגרים צדיק! כשנסיים, נרקוד גם עם ספרי התורה שקיבלו הילדים, ואני מבטיח לרקוד עם הספר שלך!".  

לאחר שעתיים של צהלה וריקודים, החזירו המבוגרים את ספרי התורה אל ההיכל, ואילו הרב פאם לא ששכח לרגע מהבטחתו לילד! הוא לקח את ספר התורה של הילד, שם אותו על התיבה והחל לקרוא כמה פסוקים בעל פה, כאילו שמקריא ישירות מספר התורה של הילד. לאחר מכן ירד הרב מהבמה והתחיל לרקוד עם ספר התורה מקרטון. הקהל הבחין בכך והחל להצטרף אל הרב בריקודים. לאחר מכן השיב הרב את ספר התורה לילד ואמר לו: "תודה שזיכית אותי לשמוח בשמחת התורה". הילד שמח וקרן מאושר. כשחזר הביתה, סיפר הילד לאימו שהוא אוהב את הרב. שהרב בן אדם טוב.  

חברים יקרים! בואו נהיה בני אדם טובים. בואו נבין שאם מישהו מסביבנו רוצה מעט תשומת לב, מילה טובה ועידוד, ננסה להיות משה רבנו ולתת מהודנו על הסובבים אותנו. בואו נעשה נחת רוח לבניו של הקב"ה ונזכור תמיד - מי שעושה טוב לילדיו של ה' יתברך יזכה כי הקב"ה יפעל עימו מידה כנגד מידה ויעשה גם לו טוב. שבת שלום ובשורות טובות.