"ביום אחד אתה הופך למשותק": אלון פז בסיפור אישי בלתי יאומן

אלון פז בן ה-47, נפצע קשה לפני כ-13 שנים בתאונת דרכים ומאז הוא מונשם ומשותק בכל חלקי גופו. במשך השנים הללו הוא שוהה בבית החולים הגריאטרי "בית רבקה" שבפתח תקווה ומבקרים רבים מגיעים לחזק ולשמח אותו, החל ברבנים גדולים וכלה בזמרים ואישי ציבור. אך אם תשאלו אותו, אלון מודע בבהירות מעוררת השראה להשגחה העצומה שעשה עימדו ה' יתברך, ובוחר להביט דווקא בחצי הכוס המלאה. תפסנו את פז לראיון אישי מרגש שלא יותיר עין אחת יבשה.  

את הראיון פתח פז, אותו אנו מלווים בערוץ 2000 במשך שנים, במילים שכה חשוב לו להדגיש והמסכמות בצורה הטובה ביותר את אישיותו הכובשת ומעוררת ההשראה: "אלון פז הוא אדם פשוט, יהודי פשוט, שעבר תאונה לפני למעלה מ-13 שנה, תאונה שהובילה אותו להיות מונשם וגרמה לשיתוק גופו באופן מלא." 

"אחרי התאונה לקח זמן עד שהשתתקתי לגמרי. בבית החולים לא שמו לב לבעיה מהצוואר שנגרמה בעקבות התאונה, ולעמוד השדרה שנפגע, אז שחררו אותי הביתה. כשלושה חודשים בערך לאחר מכן, התחלתי להרגיש לעיתים תכופות קושי בהזזת הידיים והרגליים. שמתי לב שלאט לאט כל הגוף שלי משתתק."  

פז סיפר על המכשולים בדרך ועל הגילוי הסופי שהחדיר את ההכרה לחייו, כי מעתה הכל הולך להשתנות: "כשעלו סוף סוף על הבעיה, החליטו לנתח אותי ולאחר מכן גם להנשים. מאז אני משותק. אתה מרגיש פתאום את הגוף שלך קשה כמו אבן, מבלי יכולת לזוז בכלל." 

"כמעט בכל פעולה פשוטה אני צריך להיעזר בהורים או באנשים אחרים, שיבואו להאכיל אותי ולסייע בשאר הדברים. אתה מרגיש מגבלה אדירה לעשות פעולות יומיומיות. אתה מרגיש כמו פסל. השרירים כבדים והכל כבד, רק הראש פועל. זה לא קל בכלל." 

על כברת הדרך הארוכה שעבר מאז, במהלכה זכה לשוב בתשובה שלימה ולהתחזק באמונה באופן יוצא דופן ומעורר השראה של ממש, עבור כל אחד ואחת, סיפר אלון: "באותו הזמן אני לא הייתי אדם דתי. לאחר מה שקרה לי הבנתי שזה הזמן לשים כיפה ולחזור בתשובה שלימה לאבא שבשמים, ושזה הדבר הנכון ביותר לי לעשות." 

"אדם שקורה לו משהו, הדבר הכי קטן, הוא ישר בא וזועק לבורא עולם: "למה דווקא אני? מה עשיתי? למה זה מגיע לי?". אני לא זוכר שאמרתי אז ואני גם לא שואל היום את הקב"ה למה. אדם ששואל את בורא עולם למה, זה מעיד על חוסר באמונה בבורא יתברך." 

"יש לי רק מילה אחת לומר לבורא עולם: "תודה". אם זה מה שהקב"ה בחר בשבילי, רק הוא יודע הכי טוב מה טוב עבורי. נסתרות דרכיך ונפלאים מעשיך. יש חשבונות שמים. אני מתפלל שזה יהיה כפרת עוונות עליי ועל בני משפחתי, ומי ייתן גם על עם ישראל." 

"אני מקבל את הכל בהבנה, באהבה ובשמחה. אני יודע בלב שלם שכל מה שאני עובר זה תיקון וכפרה. היום אני מבין שבעולם הזה עדיף לסבול, להיות בצער ובייסורים, להתנקות ולהזדכך כאן, ואחרי 120 שנה לעלות למעלה למקום טוב. כי למעלה זה נצח. פה זה הכל זמני. הכל עובר ויעבור."  

בהתרגשות אדירה מספר אלון על שגרת הבוקר שסיגל לעצמו, המחייה אותו ונותנת לו כוחות אדירים להמשך היום, למרות מצבו הרפואי: "בכל בוקר כשמושיבים אותי ומסדרים אותי לפני התפילה, אני רואה שידור חי מהכותל במסך גדול ואני יושב לכיוון מזרח, לכיוון הכותל המערבי, ומתפלל כמו שאני מתפלל מול השכינה." 

"אני מתפלל ומבקש מבורא עולם כאילו אני נמצא בכותל באותו הרגע. ב"ה יצא לי לבקר בכותל הרבה פעמים. פעם אחרונה היתה בחנוכה, כאשר הוציאו אותי מבית החולים לכבוד יום ההולדת שלי ונסענו לכותל. אחר כך נסעתי לכנסת ונפגשתי עם נתניהו."  

ואם חשבתם שאלון וויתר על החלומות שלו, בעקבות המגבלות המשמעותיות, כדאי שתחשבו שוב. אלון הוא ההוכחה שאין דבר העומד בפני הרצון והאמונה. בהתרגשות גדולה זכה אלון הצדיק להציע נישואין לבחירת ליבו בא' תמוז השנה (תשפ"ג): "אני מתפלל על הכל בתפילות שלי: על רפואה, זיווג, ילדים שאני רוצה להביא לעולם. אני לא מתייאש, אני מסתכל קדימה ולא מוותר."  

בעיצומו של המעמד המרגש בו הציע נישואין, אמר פז, תוך השראה אדירה: "כגודל האמונה, כך גודל הישועה. אם אדם רוצה משהו, הוא צריך להילחם עליו. בורא עולם שומע ומקיים. בורא עולם לא עוזב אף פעם ותמיד איתנו. אנחנו אף פעם לא לבד. אני אוהב את החיים ואני רוצה להמשיך אותם, ובע"ה להקים בית." 

ולמרות שהוריו הלכו לעולמם וכבר אינם בין החיים, אלון נעזר באנשים טובים ושומר לכל אחד ואחד מקום בליבו, עת שהוא מודה, מעריך ומוקיר לכולם תודה אישית: "בזמן שאני כאן, ב-13 שנים האלו, אני כבר איבדתי את שני ההורים שלי מהמחלה. אני פה היום בעצם כמעט בלי משפחה. כל מי שבא ועוזר לי, חברים, מי שדואג לי, ואתם עם ישראל, אתם שצופים בי ובאים לחזק ולהתחזק, אתם המשפחה שלי."