שותפות בין בעל לאישה

נוכל לזהות זאת באמצעות מספר דוגמאות: כמעט כל גבר עובר את משברון החופש מיד לאחר נישואיו אומר גבר לעצמו אני סברתי שבנישואין יפתרו כל בעיותיי ועתה אני רואה שהנישואין הינם עוד בעיה שצריך לפתור- אני צריך לספר לרעייתי מהיכן באתי לאן אני הולך, אני חייב לדווח לה מה עשיתי ומה אני מתכנן לעשות אחרי כל שיחת טלפון ולעיתים גם תוך כדי השיחה אני נשאל מי זה היה? מה הוא רצה? מה אמרת לו?

לעומתו האישה אומרת על כך בליבה: האם הוא אינו מבין שהוא נישא, שיש לו מחויבות? מבחינה עקרונית, דווקא האישה ששואלת את בעלה אודות השיחה הטלפונית, צודקת בשאלותיה שהרי היא שותפה רואה את עצמה מחוברת לבעלה ושאלותיה מוכיחות זאת, והבעל אינו צודק בחוסר הסבלנות שהוא מפגין כלפיה הוא סבור שהיא חטטנית וחודרנית משום שלו אין את תכונת השותפות.

אנו מגלים בדבר נוסף את האישיות השותפותית שיש לאישה לעומת חסרונו של הגבר העובדה היא שעל פי רוב האישה מדברת יותר מאשר הבעל, הנטייה של האישה לשיחה תואמת יותר לצורכי הנישואין מאשר הימנעותו של בעלה משיחה שהרי למין האנושי קוראים מדבר משום שבורא העולם רצה שבני אנוש יהיו מחוברים זה לזה לשם כך הוא נתן להם אמצעי התחברות שהוא הדיבור ובתקופת מגדל בבל כאשר ההתחברות הייתה לצרכים שליליים הקבה שיבש להם את שפתם כדי ליצור הפרדה מסוימת אנו גם מבחינים שכאשר אנשים מצויים בסכסוך הם אינם מדברים - ולתופעה זו אנו קורים ברוגז הווה אומר שדיבור מחבר, ולכן האישה שניחונה במבנה נפש של התחברות וניהול שותפות, מדברת.

אפשר לראות זאת אפילו בדברים פעוטים כאשר בעל ואישה מחליטים לשוב הביתה מחתונה, הבעל עוזב את אולם השמחות די מהר בעוד האישה מתמהמהת ונפרדת שוב ושוב זאת משום שהיא מתקשה להינתק, דוגמא נוספת: מרצים רבים יכולים לדווח כשהם נותנים הרצאה ואומרים דבר שיש להתפעל ממנו הנשים יותר מהגברים מסיטים את פניהם למאזינה היושבת לידן ובהנהון ראשן הן מרמזות זו לזו הסכמה הדדית לרעיון שהוצג על ידי המרצה.

את היתרון שיש לנפשה של אישה בשותפות אפשר לראות בדוגמא נוספת שמתסכלת את הגברים, אבל זאת משום שכיוון שאין להם נפש שותפותית הם מפרשים בצורה לא נכונה את התנהגותה של האישה. נראה זאת בדוגמא הבאה: רחל קיבלה מתנה תמונת נוף. היא מביאה אותה הביתה ומתחילה להתלבט על איזה קיר ובאיזה מקום כדאי לקובעה. היא בוחנת מספר אפשרויות ולבסוף היא מגיעה להחלטה ברורה- על הקיר שממול הכניסה לחדר, היא מפתחת תחושה של שמחה להחלטה הנבונה ומניחה את התמונה למרגלות הקיר שעליו התמונה אמורה להיקבע וממתינה לבעלה שיעשה זאת כאשר יגיע הביתה.

אכן הבעל מגיע היא מראה לו את התמונה וגם הוא מתפעל ממנה. ואז תוך כדי שהיא מתבוננת על הקיר עליו היא חושבת שכדאי לקבוע את התמונה היא שואלת את בעלה: על איזה קיר הינך סבור שכדאי לקבוע את התמונה? הבעל שאינו מודע לנפש השותפותית של האישה ואינו מעלה כלל על דעתו שלמעשה הרעיה גיבשה עמדה, מתחיל לסקור את קירות החדר ומצביע על הקיר הנגדי כמתאים מאוד לקבוע עליו את התמונה וכשהוא מביע עמדתו זו, הרעיה מגיבה מיד לא כאן משמאל, אלא כאן מימין.

 הבה נבדוק את הסיבות לתסכולים העוברים על הבעל והאישה, במקרה זה כיוון שלאישה יש נפש שותפותית היא שואלת את בעלה שאלות גם על דברים שהיא יודעת ומתייעצת גם על נושאים שהיא גיבשה החלטה לגביהם, הבעל שאין לו נפש שותפותית שואל רק שאלות על דברים שאינו יודע, ולא על דברים שהוא גיבש עמדה לגביהם מדוע צריך לשאול על דברים שאני יודע? במצב זה כאשר האישה שואלת את בעלה על דעתו, הוא בטוח שהיא אינה יודעת שלולא כן מדוע היא שואלת לכן במקרים רבים הגברים מפתחים תחושה שתמיד רעיתי תאמר הפוך ממני, בעוד שכאמור היא מביעה בפניו את מחשבותיה.

אפשר להבחין בהבדלי רמת השותפות בין בעל לאישה בדבר נוסף דרכה של הרעיה לפרוק בפני בעלה את מצוקותיה באמצעות תיאורן לא במטרה לקבל עצה או פתרון אלא לקבל תמיכה והבנה לעומתה על פי רוב בעל אינו מספר לרעיה את מצוקותיה, בין השאר משום שאין לו את תכונת השותפות. ביטוי עז לתכונת השותפות שיש לאישה נתנו לו חכמינו, בהציגם את הסיבה שהביאה את חוה לתת גם לבעלה מעץ הדעת לאכול: אמרה אולי עכשיו אני מתה והקבה עושה לו אישה אחרת ונותנה לאדם, הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות, נמות שנינו ואם נחיה, נחיה שנינו, לקחה מפירות האילן ונתנה לבעלה עיין בפירושו של רשי בראשית ג, ו, ועיין בספר השלה חא עמוד טו המצטט את ספר הבהיר.

עם כל היתרונות שיש לזוגיות באמצעות נפשה השותפותית של האישה, לעיתים נגרמים חיכוכים בלתי מובנים גברים רבים חשים שהרעיה הינה ביקורתית אינה עוצרת במילותיה, בעוד, כך טוען הבעל, גם לו יש מה לטעון כלפי רעייתו אולם הוא לעומתה, עוצר את מילותיו בקרבו ואינו נותן להן דרור, כדי לשמור על אווירה טובה בבית לאחר שקראנו את השורות הקודמות אנו מבינים טוב יותר מדוע התופעה קיימת, האישה כיוון שניחונה בתכונת השותפות רואה את הצורך לשתף את בעלה בעובר עליה כדבר המובן מאליו, גם אם הדברים אינם נעימים לאוזניו, והאפשרות שלבעלה יקשה לשמוע את דברי הביקורת פחות חשובה מהצורך שלה לשתף אותו ברגשות הגואים בה.

 בנקודה זו ראוי לבעל להבין שביקורתה כלפיו אינה נגדו, אלא הבעת רגשות שותפותיות נדגים את התהליך. אנו מבחינים שלעיתים ילד קטן מכה את הוריו לאחר שקיבל מכה מחפץ שנתקל בו, הבה ונשאל: האם הכאתו את הוריו מהווה ביטוי להאשמה נגדם או להצהרה שהוא רואה בהם אחראים לכל הקורה לו? ברור שהתשובה היא אחראים ולא אשמים במידה רבה רואה האישה את מערכת יחסיה עם בעלה בדומה לאותו ילד היא מזהה את בעלה כאמור לאחוז במושכות המשפחה הטיעונים נגד בעלה ובכלל זה הביקורת / שנראית לכאורה כמכוונת נגדו, אינם נגדו אלא צורת השתחררות מלחץ נפשי המופנה אליו וזועק, קשה לי.

 במקרה זה אל לו לבעל להתווכח עימה ולהוכיח לה שאינו אשם, כיוון שהיא אינה מאשימה אותו אף על פי שכך הדבר נשמע ממילותיה, אלא נכון שישתמש במילות הרגעה שתוכנן הוא הסכמה עם קשייה שבהן היא מצויה כרגע מאידך נכון שהרעיה תבין שגם אם אינה מתכוונת להאשים את בעלה ולכן היא מרשה לעצמה לבקר אותו, הוא קולט את דברי הביקורת כפי שהדבר נשמע במילים ולכן הוא נפגע ומפתח תהליך של התרחקות רגשית.

במאמרנו ציינו את היתרון שיש לרעיה על פני בעלה בנפש השותפותית שהבורא העניק לה, יחד עם זאת, נכון לציין שאנו מזהים יתרון ברור לפחות בתהליך שותפותי אחד בנפשו של גבר, והוא לקיחת אחריות לפרנסת המשפחה. על פי רוב הבעל חרד יותר מאשר האישה לגבי ההוצאה הכספית, ואת עוצמת החרדה הזו אנו מזהים פחות אצל אישה גם יתרונו זה של הבעל אינו נובע מתכונות חיוביות כשם שיתרונותיה אינן נובעות ממידות נעלות אלא ממתנות טובות שהעניק הקבה לבעל או לאישה, וכל אחד מהם אמור לשפר את עצמו באותם תכונות המועילות לשיתוף הפעולה כדי שהבורא יתברך ישכין את השכינה בביתם.

ציון העובדה שנפשו של גבר הינה פחות שותפותית משל האישה, אינה פוטרת אותו מלעשות כל מאמץ כדי לשפר את התנהגותו השותפותית, יחד עם זאת, נכון שהאישה תפנים את ההבנה שהתנהגותו של בעלה אינה נובעת מרוע לב ואף לא מגילוי חסרונות באישיותה שמביאות אותו לא לנהל התנהגות שותפותית, אלא שאת אותה מתנה הקרויה שותפות שנתן לה בורא עולם הוא לא העניק לבעלה עם כל היתרון שיש לאישה בקשר הנישואין לעיתים ישנם התנהגויות שתוצאתן שלילית וגם הן אינן נובעות מרוע לב חס וחלילה למשל אפשר להבחין בבעל המגיע הביתה ואומר ספק לעצמו ספק לרעייתו כואב לי הראש, והרעיה מגיבה לעיתים כן גם לי כואבת הרגל.

אנו מגלים צורך עמוק של גבר שרעייתו תודה לו על כל פעולה שהוא עושה בבית ועל פי רוב הוא מתקשה לקשור קשר רגשי לרעייתו אם היא אינה מודה לו לרוב לעומתו הרעייה מודה מאוד לעזרה מצידה של חברה או שכנה ואינה מודה על סיועו של הבעל לכן חלק מהקשיים הרגשיים המתחוללים בין בעל ורעייתו נעוץ באי הכרת טובה מצידה של הרעיה.

הקושי של הרעיה למעשי בעלה אינה נובעת מתכונה רעה של כפיות טובה, אלא יש בכך מעצור פסיכולוגי שבמקורו נובע מתכונה חיובית הבה ונכיר את התהליך הרגשי המעורב בכך כאשר אישה שבה הביתה מעובדת החוץ שלה והיא נשאלת להיכן את הולכת היא משיבה הביתה התוכן של התשובה הוא לעבודת הבית- למשרה השנייה השלישית ואפילו הרביעית האישה אינה חשה שהיא עושה טובה לבעלה בטרחה שהיא טורחת בביתה אלא היא רואה בעשייתה למען המשפחה דבר שהוא מובן מאליו לעומתה כאשר שואלים גבר להיכן אתה הולך והוא משיב הביתה, הכוונה המונחת בתשובתו היא לנוח, את ההשלכה של תחושה זו אנו מגלים כאשר מבקשים מהבעל לעזור בעבודות הבית הוא עונה בחוסר סובלנות עשיתי עשיתי שהרי פלשו לשעות המנוחה שלו.

ההבדל בין הכוונה בתשובתה של האישה לבין הכוונה בתשובתו של הבעל גם הוא נוצר מתכונת השוני שבין תכונת השותפות של האישה לבין חסר בתכונה זו באיש שותף פועלה במסגרת השותפות עם תחושת חובה ולא עשיית טובה לשותפו, וכך חשה האישה בעשייתה בבית בעוד שלאיש כאמור אין תחושה של שותפות הוא מתקשה לחוש את עצמו כחייב ולכן הוא חש מתנדב, וכשלא מתחשק לו מאוד לעשות את פעולותיו הוא חש שפעולתו מכבידה עליו שפלשו לשעות המנוחה והחופש שלו.

אפשר לראות זאת בהבדל שבין הדחת כלים הנעשית על ידי גבר לבין הדחה הנעשית על ידי הרעיה היא עושה זאת כדי שהכלי יהיה מודח בעוד שהבעל עושה זאת כדי להיפטר מפעולה המוטלת עליו הוא עושה את פעולת ההדחה מהר ושטחי, כדי להיפטר לעומתו הרעיה נותנת טיפול יסודי וייחודי לכל כלי בנפרד, ולשם כך היא פותחת וסוגרת את הברז בין הטיפול בכלי האחד לבין משנהו.