44 שנים לפטירתו: יום הילולה של רבי חיים סינואני

44 שנים לפטירתו של הצדיק המקובל רבי חיים סנואני זיע"א בן יחיא וימאן ע"ה

לפניכם 4 עובדות על חייו:

רבנו זצ"ל נולד בערב כיפור שנת התרנ"ח (1897 למניינם) בעיירה סנואן (תימן) אביו היה איש ישר וחסיד, עיסוקו היה ללמד תורה מקטנותם של הילדים ועד שהיו מגיעים לרמה של רבנות ודיינות. וכך רבנו גדל, התחנך וינק מאביו החסיד אשר גדלו בין ברכיו וזיכהו להיות מיושבי בית המדרש ולשקוד בתורה יומם ולילה.

אימו הרבנית הצדקנית, אוהבת את התורה ולומדיה, מרת ימאן ע"ה, עליה העיד בנה הצדיק רבי חיים שכל תורתו – בזכותה, בזכות העידוד, תפילותיה ותחינותיה לפני בורא עולם לילה ויום שתזכה לראות את בניה וצאצאיה תלמידי חכמים ויראי שמיים. ורק בזכות תפילותיה זכה למה שזכה.

מכאן נלמד כמה חשובה תפילה במיוחד בת ישראל שמתפללת לבורא שתזכה לצאצאים קדושים וטהורים על כך נאמר בגמרא הקדושה: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב, ב)

בין בית המדרש לביתו היה קיר חוצץ, שאימו הייתה נוהגת להניח את עריסתו צמוד לאותו הקיר כדי שיאזין לדברי התורה העמידה "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".

בגיל צעיר מאוד, נפש רבנו הרקיעה שחקים ונפשו חשקה למלא כרסו בש"ס ובפוסקים, בתנ"ך, בזוהר ובמדרשים, יחד עם זאת הוא התאבק בעפר רגליהם ושתה בצימאון את דבריהם של צדיקי דורו, שקד בתורה יומם ולילה וזכה להיסמך על הרב הגאון רבי שלמה בן יוסף טביב זצ"ל, וכך זכה להיות מו"צ ומוהל, מקדש, מגרש ודיין בכל חלקי ארבעת חלקי שולחן ערוך כשהוא בן 17 שנים בלבד.

ועוד קיבל מרבו סודות מתורת האר"י הקדוש, דבר שלו זכו רק יחידי סגולה.

רבנו היה מסגף את עצמו באכילה מצומצמת כל ימי חייו, בשר לא אכל כלל, ורק לכבוד שבת קודש היה טועם מעט כדי לקיים מצות עונג שבת.

והנה כשנתיים לפני פטירתו סיפר רבנו שבעת אשפזו בביה"ח - היה חשש למחלה קשה במעיו, הרב נשלח לחדר בידוד והנה הרופא ניסה לשכנעו מתוך דאגה שיאכל עוף לחיזוק גופו. ואז אמר רבנו לרופא: "דע לך יש לי ספריה גדולה בתוך ביתי המכילה אלפי ספרי קודש ואני יודע כמעט הכל בעל פה וזה בזכות שלא אכלתי ולא התענגתי במאכלים מקטנותי, לכן התקיים בי הפסוק: "תורתך בתוך מעי", ואתם חוששים לתולעים בתוך מעי? אין זה דבר הנכון, אלא "אל תיראי תולעת יעקב" - תולעת הספרים הם במעי ולא תולעים גשמיים"

קבע הרופא סדרת צילומי רנטגן, ואז אמר רבנו: "אך בצלם יתהלך איש", לא תמצאו מאומה בצילומי הרנטגן, וכך היה, ושוחרר לביתו בריא ושלם.

בגיל 18 שנים נשא אישה לקיים את המאמר רז"ל "בן ח"י לחופה". רצו למנות אותו להיות כחבר בית הדין אבל רבנו העדיף לשבת וללמוד ועוד מאותה סיבה שרבותיו בחיים. אך כשרבותיו נפטרו הפציר בו הקהל להיות כרב הכולל, אב בית דין לעיירות סנואן וסביבתה והיה אהוב, עניו וקדוש מרחם.

זכה לחלומות וחזיונות (אותם ניתן לקרוא בספר הנפלא "דרך צדיקים" את פסקיו ואזהרותיו שאותן כתב בדרך שירה ורמזים נפלאים מתוך אהבת ה' מופלאה).

אנקדוטה מעניינת: באחד הימים פגש הרב בנער צעיר ויתום, בעל חן מיוחד, וביקש ללמדו תורה. אימץ רבנו את הנער החינני לביתו, ולימים הופץ שמו של הנער, הרב מרדכי שרעבי, אשר התחנך בחיקו וקיבל תורה מפיו הקדוש עד שגדל ונודע בקדושתו.

רבנו חיים כתב עשרות ספרים בכתב יד קודשו, בניהם:

• מקום מקדש על פרד"ס התורה, עטרת תפארת - על החומש בדרך המוסר.
• תורת חכם - על הנביאים כתובים והזוהר הקדוש.
• כבוד אל ומגיד הרקיע - על הזוהר הקדוש.
• ארזי לבנון - ערכים לפי סדר האותיות.
• פיוטים ושירים.
• פירוש למסכת אבות.
• פירוש על כל תפילות השנה עפ"י הסוד.
• שאלות ותשובות - על שולחן ערוך.
• קישוטי כלה - הלכות נישואין ואירוסין.

ועוד ספרים רבים.. .בניהם מאות כתבי יד שטרם יצאו לאור. רבנו תמיד התפלל מקירות ליבו מתוך יראת שמיים טהורה ותמיד בחצות הליל היה מבכה על גלות השכינה, ומלמד סנגוריה על בני ישראל לפני אביהם שבשמים ופורט זכויותיהם כאותם צדיקים וחסידי עליון הקדמונים שעליהם נאמר בפסוק: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"

(תולדותיו מתוך הספר מקום מקדש)

בשנת 1949 (למניינם) עלה רבי חיים לארץ ישראל וחי ביהוד עד גיל 81 שנת כ"ז באדר ה'תשל"ט (1979) כאשר התבקש לבית דין של מעלה ומסר את נשמתו הקדושה והטהורה לבורא יתברך.

מקום קבורתו בבית העלמין ביהוד ועד היום פוקדים את ציונו המונים ושופכים שיחה בכל העניינים וזוכים לישועות רבות. אומרת הגמרא הקדושה: "ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור" (יומא לח ע"ב). יהי רצון שבזכות תורתו נזכה כולנו יחד לאהבת חינם ולבית מקדשנו במהרה אמן כן יהי רצון.

הצב"י ארז קדוסי.