47 שנים לפטירתו: יום הילולה של רבי חיים סינואני

47 שנים לפטירתו של הצדיק המקובל רבי חיים סנואני זיע"א בן רבי יחיא ואמו ימאן ע"ה

לפניכם ארבע עובדות על חייו:

לידת הצדיק

רבנו זצ"ל נולד בערב יום הכיפורים שנת התרנ"ח (1897 למניינם) בעיירה סנואן שבתימן. אביו היה איש ישר וחסיד, ועיסוקו היה ללמד תורה מקטנותם של הילדים ועד שהיו מגיעים לרמה של רבנות ודיינות. כך גדל רבנו, התחנך וינק מאביו החסיד אשר גידלו בין ברכיו, וזיכהו להיות מיושבי בית המדרש ולשקוד בתורה יומם ולילה.

אימו, הרבנית הצדקנית מרת ימאן ע"ה, הייתה אוהבת תורה ולומדיה. עליה העיד בנה הצדיק רבי חיים כי כל תורתו - בזכותה. בזכות העידוד, תפילותיה ותחינותיה לפני בורא עולם לילה ויום שתזכה לראות את בניה וצאצאיה תלמידי חכמים ויראי שמים. ורק בזכות תפילותיה זכה למה שזכה.

מכאן נלמד כמה חשובה התפילה, ובמיוחד תפילתה של בת ישראל המתפללת לבורא שתזכה לצאצאים קדושים וטהורים. על כך נאמר בגמרא הקדושה: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב ע"ב).

בין בית המדרש לביתו היה קיר חוצץ, ואימו הייתה נוהגת להניח את עריסתו צמוד לאותו הקיר כדי שיאזין לדברי התורה ויקיים את הפסוק: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי".

קדושת הצדיק

בגיל צעיר מאוד נפש רבנו הרקיעה שחקים, ונפשו חשקה למלא כרסו בש"ס ובפוסקים, בתנ"ך, בזוהר ובמדרשים. יחד עם זאת התאבק בעפר רגליהם של צדיקי דורו ושתה בצימאון את דבריהם. שקד בתורה יומם ולילה וזכה להיסמך על הרב הגאון רבי שלמה בן יוסף טביב זצ"ל.

כך זכה להיות מורה צדק ומוהל, מקדש, מגרש ודיין בכל ארבעת חלקי שולחן ערוך כשהוא בן שבע־עשרה בלבד.

ועוד קיבל מרבו סודות מתורת האר"י הקדוש - דבר שלו זכו רק יחידי סגולה בדורו.

צדיק בכל דרכיו

רבנו היה מסגף את עצמו באכילה מצומצמת כל ימי חייו. בשר לא אכל כלל, ורק לכבוד שבת קודש היה טועם מעט כדי לקיים מצוות עונג שבת.

כשנתיים לפני פטירתו סיפר רבנו כי בעת שאושפז בבית החולים היה חשש למחלה קשה במעיו. הרב נשלח לחדר בידוד, והרופא ניסה לשכנעו, מתוך דאגה, שיאכל עוף לחיזוק גופו.

ואז אמר רבנו לרופא:
"דע לך, יש לי ספרייה גדולה בתוך ביתי המכילה אלפי ספרי קודש, ואני יודע כמעט הכול בעל פה. כל זה בזכות שלא אכלתי ולא התענגתי במאכלים מקטנותי. לכן התקיים בי הפסוק: 'תורתך בתוך מעי'. ואתם חוששים לתולעים בתוך מעי? אין זה נכון, אלא: 'אל תיראי תולעת יעקב' - תולעת הספרים היא במעי, ולא תולעים גשמיים".

קבע הרופא סדרת צילומי רנטגן, ואז אמר רבנו: "אך בצלם יתהלך איש", לא תמצאו מאומה בצילומים. ואכן כך היה - ושוחרר לביתו בריא ושלם.

צדיק, עניו וקדוש

בגיל שמונה־עשרה נשא אישה לקיים את מאמר חז"ל: "בן ח"י לחופה". רצו למנותו כחבר בבית הדין, אך רבנו העדיף לשבת וללמוד כל עוד רבותיו היו בחיים.

לאחר פטירת רבותיו הפציר בו הקהל לשמש כרב הכולל ואב בית דין לעיירות סנואן וסביבתה. הוא היה אהוב על הבריות, עניו וקדוש מרחם.

רבנו זכה לחלומות ולחזיונות, אותם ניתן לקרוא בספר הנפלא "דרך צדיקים". את פסקיו ואזהרותיו כתב בדרך שירה ורמזים נפלאים מתוך אהבת ה' מופלאה.

אנקדוטה מעניינת: באחד הימים פגש הרב בנער צעיר ויתום, בעל חן מיוחד, וביקש ללמדו תורה. רבנו אימץ את הנער לביתו ולימדו תורה. לימים נודע שמו של הנער - הרב מרדכי שרעבי, אשר התחנך בחיקו וקיבל תורה מפיו הקדוש עד שגדל ונודע בקדושתו.

רבנו חיים כתב עשרות ספרים בכתב יד קודשו, ביניהם:

מקום מקדש - על פרד"ס התורה.
עטרת תפארת - על החומש בדרך המוסר.
תורת חכם - על הנביאים, הכתובים והזוהר הקדוש.
כבוד אל ומגיד הרקיע - על הזוהר הקדוש.
ארזי לבנון - ערכים לפי סדר האותיות.
פיוטים ושירים.
פירוש למסכת אבות.
פירוש על כל תפילות השנה על פי הסוד.
שאלות ותשובות - על שולחן ערוך.
קישוטי כלה - הלכות נישואין ואירוסין.

ועוד ספרים רבים... ביניהם מאות כתבי יד שטרם יצאו לאור.

רבנו תמיד התפלל ממעמקי ליבו מתוך יראת שמים טהורה, ובכל חצות הלילה היה מבכה על גלות השכינה ומלמד סנגוריה על בני ישראל לפני אביהם שבשמים. כך נהג כדרכם של צדיקים וחסידי עליון הקדמונים שעליהם נאמר:
"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת".

(תולדותיו מתוך הספר מקום מקדש)

בשנת תש"ט (1949) עלה רבי חיים לארץ ישראל וחי בעיר יהוד עד גיל 81. בשנת כ"ז באדר ה'תשל"ט (1979) נקרא לבית דין של מעלה ומסר את נשמתו הקדושה והטהורה לבורא יתברך.

מקום קבורתו בבית העלמין ביהוד, ועד היום פוקדים את ציונו המונים ושופכים שיחה בכל ענייניהם וזוכים לישועות רבות.

אומרת הגמרא הקדושה: "ראה הקב"ה שצדיקים מועטין - עמד ושתלן בכל דור ודור" (יומא לח ע"ב).

יהי רצון שבזכות תורתו נזכה כולנו יחד לאהבת חינם ולבית מקדשנו במהרה. אמן כן יהי רצון.

הצב"י
ארז קדוסי.