אחרי 10 שנים בלי ילדים: הבבא סאלי אמר: "תכניסו את האישה"

יש רגעים שבהם נדמה שהעולם עוצר את נשימתו. רגעים שבהם לב יהודי נסדק, ודמעה אחת מצליחה לפתוח שערים שנסגרו זה מכבר. סיפור כזה, שמביא הרב ארז קדוסי, מאיר באור יקרות את דמותו של הצדיק סידנא בבא סאלי זכותו תגן עלינו, ומגלה עד כמה עמוקה הייתה אהבתו לכל יהודי, ועד היכן הגיעה מסירות נפשו.

אל ההיכל הקדוש בנתיבות נכנס באותם ימים זוג נשוי, שנשא על גבו למעלה מעשר שנות ציפייה ושתיקה. שנים ארוכות של תפילות, תקוות ואכזבות. ליבו של הבעל כבר היה כבד מנשוא, עד שבצער גדול ביקש לשטוח בפני הצדיק בקשה קשה מנשוא מבחינתו: לקבל רשות להיפרד מאשתו.

מנהגו של הבבא סאלי היה להקפיד הקפדה גדולה בענייני קדושה, ונשים לא נהגו להיכנס אליו. אולם כאשר ראה את גודל השבר ואת עומק הכאב, ביקש חריגה מן הכלל והורה לבעל להכניס גם את רעייתו. היה ברור שמדובר בשעה שאינה כשאר השעות.

השניים עמדו לפני הצדיק. הבבא סאלי הסב את פניו אל הקיר, ושאל בקול שקט את האישה לדעתה על האפשרות של גירושין. לא יצאה מילה מפיה. תחת זאת פרצה בבכי עמוק, בכי של לב שבור, של בת ישראל שנשאה שנים של צער בדומייה. הדמעות מילאו את החדר, והלב לא נותר אדיש. הצדיק החל לבכות יחד איתה, ולאחר רגעים הצטרף גם הבעל. שלושה לבבות בוכים כאחד, ודקות ארוכות עברו מבלי שנאמר דבר.

לאחר זמן, פנה הבבא סאלי אל הבעל ושאל אותו שאלה חדה וברורה. האם יסכים להישאר עם אשתו אם יובטח לו בן זכר עוד באותה שנה. תשובתו של הבעל יצאה מיד, ללא היסוס. הוא הביע את אהבתו לאשתו ואת רצונו להמשיך עימה את החיים.

באותו רגע הכריע הצדיק. הוא הורה להם לצאת מן החדר בשמחה, לקנות מיטה ועגלה, והבטיח כי הוא עצמו יהיה הסנדק בברית שתתקיים בעיתה. הדברים נאמרו בביטחון מוחלט, כאילו העתיד כבר מונח לפניו.

באותה שעה נכח במקום בנו וממשיך דרכו, האדמו"ר בבא ברוך אבוחצירא. לאחר שיצאו בני הזוג, שאל את אביו לפשר השתיקה הארוכה והבכי. תשובתו של הבבא סאלי חשפה טפח מן המתרחש בעולמות העליונים. הוא סיפר כי באותן דקות עלתה נשמתו לבית דין של מעלה, לחפש נשמה עבור הזוג, אך לא נמצאה נשמה המיועדת להם.

מתוך אהבת ישראל שאין לה גבול, הודיע הצדיק כי הוא מוכן למסור את נשמתו שלו, לעזוב את העולם הזה, ובלבד שלזוג הזה יהיה ילד. בית הדין לא קיבל את הוויתור על חייו, אך בעקבות מסירות הנפש והתחנונים, נמצאה לבסוף נשמה עבורם, מבלי שייגזר על הצדיק להסתלק.

המעשה הנשגב הזה, בסמיכות ליום פטירתו בד' בשבט, מלמד על כוחן של דמעות אמת ועל עומק האחריות שנטלו על עצמם חכמי ישראל. הבבא סאלי לא הסתפק בברכה מן השפה ולחוץ, אלא נלחם על כל נשמה, במסירות שאין לה שיעור.

יהי רצון שזכותו הגדולה תעמוד לנו ולכל ישראל לישועה ולגאולה במהרה אמן.