נוטים לסטות מהיעד שלכם? הרב אייל אונגר מחזיר אותנו למסלול

אין ספק, שבאופן מוצהר לפחות, כל אדם רוצה להצליח. אין מי שיקום ויאמר שאינו מעוניין להגיע אל מחוזות ההצלחה. אלא מה? כאשר האדם אינו מצליח לגייס את הסבלנות הנדרשת בכדי לצלוח את הדרך המפרכת עד להצלחה – הוא לעיתים תולה את חוסר סבלנותו ב'ערכים' שונים, למענם כביכול הוא מוכן 'להקריב' את הצלחתו...

לדוגמה, אדם שחווה קושי בלימוד התורה, עלול לוותר על ה'הצלחה' בתחום זה. אכן, הוא לא יסכים להצהיר כי הינו מוכן לוותר על ההצלחה בעקבות הקושי, והוא יעדיף לתלות זאת בקיומו של ערך אחר – ערך ה'משפחה' למשל... הוא יטען, כי הלימוד – בא על חשבון המשפחה, והוא אינו מוכן להקריב את ערך ה'משפחה' בשום אופן...

אין חולק על כך, שערך ה'משפחה' הינו ערך חשוב ביותר. אולם במקרה זה, האדם אינו בוחר בערך ה'משפחה', אלא בורח אליו! מבחינתו, זו דרך מילוט, שתפטור אותו מלהתמודד עם הרצון להצליח בלימוד – אותו הוא אינו מצליח להגשים לעת עתה... כך, הוא יוותר על השיעור היומי שלו, ימנע מלקבוע עיתים לתורה, יחסוך מעצמו את ההתמודדות, ויתלה זאת ברצונו להקדיש זמן רב יותר למשפחתו...

וכאן נדגיש: הכוונה אינה דווקא לומר, שאותו אדם מצדיק את החלטותיו בעיני הסביבה... לעיתים, הוא זקוק להצדקה דווקא בעיני עצמו! בדיאלוג הפנימי שבינו ובין עצמו – הוא מספר לעצמו כי ערך ה'משפחה' הינו ערך עליון, עליו הוא אינו מוכן לוותר בשום מחיר...

אולם לאמיתו של דבר, אותו אדם משלם מחיר, ואפילו מחיר גבוה במיוחד... את המחיר הזה, הוא אינו משלם רק בכך שהוא מחמיץ את שעת הלימוד שלו, אלא גם בהתנהלותו במסגרת המשפחה!

משום שכאשר אדם זה כביכול 'מקריב' את הלימוד שלו למען ה'משפחה' – הוא מצפה בתוך ליבו לכך שהמשפחה תגמול לו בכך שתמלא את החלל שיווצר בליבו. אולם לאמיתו של דבר – את החלל הזה המשפחה לא תוכל לעולם למלא, וכך, אותו אדם יהיה ממורמר ומתוסכל בהיותו בחיק המשפחה, ובוודאי שלא ירגיש מסופק ומאושר... הוא הרי לא באמת בחר במשפחה, אלא ברח אליה! הוא ברח מצרכים אחרים, שכעת נותרים בלתי ממומשים!

האדם יכול להוליך את הסביבה שולל, ואפילו להוליך את עצמו שולל במידה מסוימת... אולם בתוככי ליבו, בעומק התודעה, הוא יודע את האמת! התחושה שתלווה אותו הינה תחושת החמצה ופספוס, תחושת כשלון, שתבוא לידי ביטוי ברגשות מרמור וחוסר שביעות רצון שילוו אותו על בסיס קבוע!

מלבד זאת, אותו אדם, שכביכול הקריב את ה'הצלחה' שלו למען ה'משפחה' – יצפה שהמשפחה תעריך זאת, תעבד אותו ותנסה להשיב לו כגמולו הטוב, בעוד שלאמיתו של דבר – יתכן בהחלט שהציפיות שלו עולות במידה רבה על יכולתה של המשפחה לעמוד בהן...

כך, למעשה, אותו אדם ימשיך לפתח ציפיות בלתי ממומשות, ולהתמודד עם אכזבות ותסכולים, אלא שבמקום להיות מאוכזב מחוסר הצלחתו הלימודית – הוא יהיה מאוכזב מהמשפחה שלו ומהיחס שלה כלפיו... בסופו של דבר, מדובר באותן תחושות קשות, שהאדם לא יוכל לחסוך מעצמו, אלא רק להמיר אותן בתחושות מקבילות. בשורה התחתונה, הרצון הבלתי ממומש להצליח – ימשיך לתת בו את אותותיו, גם אם יהיה זה בצורה סמויה, באמצעות אכזבה מהיחס המשפחתי כלפיו וכיוצא בזה.

נחישות והתמדה

הבנו איפוא, כי הבריחה לערכים אחרים, שכביכול יחליפו את ערכי ה'הצלחה' עמם מתקשה האדם להתמודד – אינה יעילה ואינה מהוה פתרון לקושי. אז מה בכל זאת יש לעשות?

מילת המפתח הינה: 'נחישות'. הנחישות – הינה הדבק שמחבר בין ההווה ובין עתיד טוב יותר. היא מהווה את אחד המרכיבים העיקריים של כוח הסבל, ואולי אפילו ניתן לומר כי בהיבט מסוים – ה'נחישות' וה'התמדה' מהוות את תמצית הוויתו של כוח הסבל, המאפשר להתמודד מול קשיים ולהתגבר עליהם.

ואמנם, אנשים חסרי יכולת התמדה ונחישות – אינם מגיעים להיכן שביכולתם להגיע, גם אם הם מצוידים בכישרונות בולטים. לעומת זאת, אנשים בעלי יכולת התמדה ונחישות – יכולים לכבוש פסגות, גם אם הכישרונות הבסיסיים שלהם אינם יוצאי דופן.

למעשה, אחת הסיבות המרכזיות לחוסר הצלחה בכל תחום, הינה: חוסר משמעת עצמית. אנשים מצפים לסיפוק מידי, והדבר מקשה עליהם לחתור בנחישות אל עבר מטרה שנמצאת באופק, כאשר לשם כך הם נדרשים לוותר על תגמול כלשהו בטווח המיידי.

הסטטיסטיקה מלמדת, שבכדי להפוך למקצוען בתחום כלשהו, נדרשות בממוצע כעשר שנים של אימון חוזר ונשנה. כלומר: אדם שניחן בכישרונות בתחום השירה, האמנות, הלימודים, הנאום, וכיוצ"ב – יידרש להשקעה של כעשר שנות אימון בכדי להיות 'מומחה' בתחומו.

מעתה, ברור שאדם זקוק למשמעת עצמית ולהרבה מאד סבלנות, בכדי לחתור במשך עשר שנים לעבר יעד שנמצא אי-שם באופק. אולם מאידך יש לזכור, כי אין דרך אחרת להצליח! אפילו האנשים הכישרוניים ביותר – לא יגיעו להישגים מבלי עבודה מאומצת, עקבית ונחושה!

פתגם ידוע אומר, שבכדי להצליח בין לילה – יש צורך בהכנה מוקדמת בדמות עשרים שנות עבודה... כלומר: אנו לעיתים רואים לפנינו אדם מוכשר, שמצליח בתחומו בקלות ומגיע להישגים מרשימים מבלי מאמץ רב, ואנו סבורים כי המזל פשוט האיר לו פנים סתם כך...

אולם אנו מתעלמים מכך, שאותו אדם, במשך שנים רבות, בזמן שאנשים אחרים העדיפו לבזבז את זמנם על פטפוטים, על שיחות מסדרון, על טלפונים מיותרים, וכיוצ"ב – אותו אדם השקיע את כל כולו בהתמקצעות, בהתייעלות, בחתירה בלתי פוסקת אל עבר היעדים שהציב לעצמו, תוך שהוא מגייס כמויות עתק של משמעת עצמית! כעת – יתכן שאותו אדם באמת מצליח בקלות ובלי מאמץ... אבל בכדי להגיע אל הנקודה הזו – הוא השקיע מאמצים רבים והתאזר בסבלנות אינסופית!

ניתן להשוות זאת לאדם שמשקיע ב'מניה' מסוימת, שערכה עתיד לעלות משמעותית. אמנם בשלב מסוים, הוא עשוי להרוויח רווחי עתק מבלי כל השקעה נוספת... אולם בכדי לקנות את המניה הזו מלכתחילה – היה עליו להשקיע השקעה, לעיתים משמעותית!