רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, אמר באחד הימים לתלמידיו: דעו לכם, בדור שלפנינו חיו שני צדיקים ששמרו על לשונם ולא דיברו בחייהם דברים בטלים. בזכות שמירת הלשון שבה נהגו בחייהם, זכו שדבריהם ממשיכים להישמע גם לאחר פטירתם.

ואכן, גם בזמננו אנו הוגים בספריהם ולומדים מתורתם, מדברי המוסר וההלכה שהותירו אחריהם. בכל רחבי העולם, בבתי כנסת, בישיבות ובשיעורי תורה, דבריהם נלמדים ללא הרף, בכל אתר ואתר.

שני הצדיקים הם רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בעל ה"חפץ חיים", שהיה ידוע בשמירת לשונו במשך כל ימי חייו, ורבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בעל ספרי "כף החיים", שהיה מפורסם בקדושת פיו ובטהרת לשונו.

שני הצדיקים הללו זכו שספריהם נלמדים ומתפרסמים בכל העולם, ובמידה רבה בזכות מידה אחת גדולה שבה דבקו כל ימיהם - מידת השתיקה.

אחיי ורעיי, הגמרא הקדושה מלמדת כי תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה לאחר מותו - שפתיו דובבות בקבר. כאשר אדם לומד הלכה, מוסר או דבר תורה מתוך ספרו של צדיק ומביא את הדברים בשמו, הרי שדבריו ממשיכים לחיות ולהישמע בעולם.

זו כוונתו של רבי יהודה צדקה בדבריו לתלמידיו: אותם צדיקים ממשיכים, כביכול, לדבר גם לאחר פטירתם. ועל כך אמרו חז"ל במסכת ברכות: "צדיקים במיתתם קרויים חיים".

זהו כוחה הגדול של שמירת הלשון ומידת השתיקה. האדם שומר על פיו בעולם הזה, ודבריו הטובים יכולים להמשיך ולהאיר גם לאחר פטירתו.

וכולנו מצפים לגאולה השלמה, והדרך לקרבה נמצאת גם בפינו, שהרי אמרו חז"ל: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (מסכת מגילה טו).

יחד נלמד ממעשיהם של הצדיקים, מדרכיהם ומהנהגותיהם בתורה ובמידות, ונזכה לקרב את הגאולה מתוך תשובה שלמה, במהרה בימינו. אמן.

הצב"י ארז קדוסי יצ"ו.