"בזכות הזמנתכם לבר מצווה זיכיתם אותי בהרהורי תשובה"

אבי החתן מיהר לקדם את פניו נבוך ומבולבל. במה זכה? אנשים חשובים ממנו, ואפילו גדולים שבדור לא זכו לכבוד כזה מאת רבי איסר זלמן מלצר!

הרב הישיש נכנס לאולם, נח קמעא מחולשתו הגדולה, לחץ את ידו של חתן הבר מצוה ואביו, ונתן במתנה את ספרו "אבן האזל". לאחר מכן קם ממקומו ועמד ללכת משם. לפני צאתו פנה לאבי הבן ואמר לו: "באתי לכאן משום שיש לי הכרת הטוב גדולה לך ולחתן הבר מצוה".

"הכרת הטוב?" – התפלא האברך – "וכי עשיתי פעם משהו טוב לכבוד הרב?"

"אכן כן" – הסביר לו הרב – "אני מכיר אותך כבר שנים רבות. כשקיבלתי לידי את ההזמנה ששלחתם אלי, אמרתי: הילד הזה כבר בן שלוש עשרה? הרי רק אתמול היתה הברית שלו… באותו רגע חשבתי לעצמי: שלוש עשרה שנים עוברות מהר, והתחלתי להרהר בתשובה, אם לא אספיק בעולם הזה, מה יהיה אתי?! יצא אפוא, שבזכות הזמנתכם לבר מצוה זיכיתם אותי בהרהורי תשובה, ולכן אני חייב לכם הכרת הטוב, וכדי שלא אסתלק מהעולם הזה חייב, באתי לבר מצוה עם הספר שלי…"

נשים לב באלו מושגים מדובר, באלו דקויות הם הרגישו חייבים!

ואילו אנחנו? מרגישים שכולם חייבים לנו… כשמישהו לא מביא לנו דבר שהיינו מצפים לקבל ממנו, אנו כועסים – מה הפירוש? למה הוא לא מבין שהוא חייב להביא?!… אנו מתכחשים לכל הפעמים שכן קיבלנו ממנו, איננו חושבים אם החזרנו לו אי פעם על טובותיו המרובות, רק מרוכזים באותה פעם שהוא לא נתן מה שציפינו שיתן.