הרב הראשי לתל אביב – הרב עובדיה יוסף

בשנת 1968 הורכבה לראשונה הוועדה המכינה לבחירת הרב הראשי של תל אביב יפו וכהנו בה 20 חברים. עשרה נציגים של עיריית תל אביב-יפו ועוד עשרה נציגים של המועצה הדתית בעיר. הוועדה מינתה עוד 80 חברים שהיוו יחד את הגוף הבוחר (20 מהם נציגי בתי הכנסת הספרדים ועוד 20 נציגים של בתי הכנסת האשכנזים ועוד 40 נציגים של בתי הכנסת הגדולים בעיר). חברי הגוף (52 מהם אשכנזים) אמורים בהצבעה חשאית, לקבוע מי יהיו שני הרבנים הבאים בעיר. 

בתאריך י"א בסיוון תשכ"ח (18 ליוני 1969), נבחרו שני הרבנים: ר' עובדיה למשרת הרב הספרדי והרב שלמה גורן למשרת הרב האשכנזי. טקס ההכתרה הרשמי התקיים רק שנה לאחר הכניסה הפורמלית לתפקיד. 

טקס ההכתרה היה אירוע של ממש. המשטרה סגרה רחובות מרכזיים המובילים מבניין הרבנות הראשית לבית הכנסת הגדול. יוסף שליט, עוזרו של הרב הראשי הספרדי לבש את הקאוואס, בגד מיוחד, הניף את שרביטו והכריז: "כבוד הרב הראשי הספרדי". הקהל קם על רגליו והרב יוסף יצא מהבניין ונכנס אל מכונית עם גג נפתח, שנסעה בשיירה לבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, בית הכנסת הספרדי הגדול של תל אביב, שם נערכה ההכתרה. 

אלפי ילדים מבתי הספר הדתיים של העיר נשאו בידיהם דגלונים והריעו לרב. זקן הרבנים בארץ ישראל הרב יוסף וענקין מטבריה, עיטר את הרב יוסף במצנפת משי כחולה מבריקה, מעוטרת בפסים לבנים. הוא הלביש את הרב בגלימה כהה, רחבת שרוולים השזורה בשוליה בפסי כסף, כעטרה של טלית. בית הכנסת בו התבצעה ההכתרה, היה אז בשיפוצים והדוחק במתחם בלט. למרות זאת, באותה שנה חגגה תל אביב 60 שנים להווסדה וחגיגות הללו, השתלבו באווירה השמחה שקישטה את העיר. 

ר' עובדיה תפס את מקומו ליד ארון הקודש. לשמאלו עמד הרב הראשי, רבי איסר יהודה אונטרמן, ולימינו המוכתר האשכנזי, הרב שלמה גורן. 

מקהלת ילדים זימרה את "שאו שערים ראשיכם". בקהל בלטו שרים ורבנים חשובים. אברהם בויאר, סגן ראש עירית תל אביב, קרא את מגילת ההכתרה שנכתבה על קלף. "אנו ממנים אותך, לרב הראשי ולראש אבות בתי הדין האזורים בתל אביב יפו ולכהן פאר לכסא הרבנות הראשית בעירנו - מעטרה". סגן ראש העירייה הכריז על "קבלת מרות הרב הראשי על ידי הציבור". ההכתרה הסתיימה בתקיעת שופר ארוכה מנשיפתו של הרב יחיא מחבוב מכפר שלם בשופר ארוך ומסולסל. 

הרב יוסף, בגלימה ומצנפת, ברך את ברכת 'שהחינו'. יחי הרב הראשי עלתה צעקה של גבר מהקהל שבאולם. "אני באמת מלא התרגשות ומלא הכרת תורה כלפיכם", אמר הרב יוסף בשפתיים רועדות. טקס ההכתרה החגיגי נמשך 105 דקות. אחרי הטקס יצאו המשתתפים לסעודת הודיה במלון דבורה, שהיה באותם ימים המלון היחידי הכשר בהכשר מהודר "גלאט" בתל אביב. 

ר' עובדיה נאם בפני הבאים. הוא דיבר על קירוב לבבות בעיר הגדולה, העיר החילונית החזקה. בתל אביב, הוא נהג בהלכות תל אביביות. "תפקיד עיקרי אני רואה לנחוץ, לחבב את התורה על העם ולרדת אליו ולהשקותו מים זכים ממעיינות התורה והחכמה", אמר הרב. "להורות את הדרך שילכו בה ואת המעשה אשר יעשו, להתעניין במצב הדתי בכללו ולארגן שיעורי תורה וחוגים רבים ככל האפשר ללמודים תורניים. לחזק ישיבות ולהקים ישיבות ובתי אולפנה. להרים את קרן הרבנים נושאי דגל התורה וליצור קשר חי בין הרבנים והמוני בית ישראל. להביא לאיחוד ולקרוב לבבות בין העדות". 

למרות הצהרות הפיוס ויוזמת העשייה, הרב לא הסתיר את משנתו. אחרי הטקס, הוא ענה לשאלות עיתונאים. "לא אסכים לכל פשרה בהסכם הסטטוס קוו בעניין שמירה על השבת בתל אביב. לא אתן ידי לכל ניסיון להפעיל תחבורה ציבורית בשבתות, או לפתיחת מסעדות ותחנות דלק. לדעתי מן הראוי היה כי גם חופי הרחצה לא ישקקו חיים בשבת. יום קדוש זה לא נועד לטבילה בים. אינני מתכוון לפעול בכוח, אלא רק בדרך של הסברה. היום לא הכוח יגבר איש, אני לא מתכוון לבקר בדיסקוטקים של העיר, אבל אני מבטיח שאעשה כל מאמץ כדי לקרב נוער חילוני לתורה". 

להצהרות ר' עובדיה , ממעמד של הסמכות הרוחנית הגבוהה ביותר בעיר החילונית המובהקת בישראל, התווסף פן נוסף. זאת הייתה הפעם הראשונה אחרי 18 שנים ש ר' עובדיה חזר להנהיג קהל גדול, ולא רק דתי. עכשיו הוא לא רק פוסק מכורח החוק והממסד (בתי הדין הרבנים), אלא אחראי – הלכה למעשה - על ציבור המתגורר בעיר העברית החדשה והגדולה ביותר בעולם. 

בחודשים הראשונים, הרב המשיך להתגורר בירושלים, ונסע בכל יום לתל אביב, ברכב שנשכר לו על ידי המועצה הדתית בתל אביב. רק לאחר כחצי שנה, עבר לדירה שכורה בשדרות רוטשילד 96 בתל אביב. הרב נשא בתואר הרב הראשי הספרדי של תל אביב ובמקביל, שימש אב בית הדין של העיר (כמקובל). הרב היה אחראי על שמונה הרכבים של בתי דין רבניים.