מרטיט: "שפתחתי את העינים, טאטע ומאמע היו שם"
יענקעל’ה הכונס ודף הגמרא בבוכנוואלד - צילום מסך: "יוטיוב" מוטי שטיינמץ - Motty Steinmetz Official

השואה

מרטיט: "שפתחתי את העינים, טאטע ומאמע היו שם"

חודש ניסן תשי"ג. ירושלים. לילה אחד לפני סיום הש"ס במחזור השלישי. תקופה קצרה לאחר השואה האיומה. מרטיט!

הרב נתנאל חיים שרון   
מרטיט: "שפתחתי את העינים, טאטע ומאמע היו שם"
יענקעל’ה הכונס ודף הגמרא בבוכנוואלד - צילום מסך: "יוטיוב" מוטי שטיינמץ - Motty Steinmetz Official
אא

חודש ניסן תשי"ג. ירושלים. לילה אחד לפני סיום הש"ס במחזור השלישי. תקופה קצרה לאחר השואה האיומה. מוטי שטיינמץ שר. מרטיט!

צועד הוא בשקט בחוצות ירושלים, המגיד שיעור ר' חיים סיים את הדף היומי. הלב נרגש, כי הנה בעוד יומיים, גומרים את הש"ס בעזר שוכן מרומים.

לפתע מתוך החושך, הוא רואה אותו עצוב כל כך, האיש מהחנות ברחוב הלל. מדבר הוא בקושי, איך הייס יענקל בראך (קוראים לי יענקל בראך), האם אוכל לשאול המחילה?

מסתכל עליו ר' חיים, על העצב בעינים, האם אתה מגיע מ'שמה'? יא רבי איך בין פון דראטן (כן, רבי, אני מ'שם'), רציתי לשאול 'אין קארצן' (בקצרה), אבל לפני כן אקדים קצת – למה.

קוראים לי "יענקל'ה הכונס", אני נזכר אלטע זכרונות (זכרונות ישנים), מכירים אותי כל מי שבא מבוכנוואלד. נולדתי בתר"צ, לר' שלמה וגיטל משאדיק, ה' ינקום גמם, בקרוב שוין און בלאד (בקרוב, כבר ובקרוב).

אני ילד הולך לחיידר, עצוב כל כך, 'וייל ליידער די הארץ איז פארשטאפש' (כי לרוע המזל, הלב סתום), אני לא מבין דבר. הרבי לומד 'הכונס', לי יש רק בזיונות, טאטע ומאמע (אבא ואמא) בוכים בלב נשבר.

בוקר אחד בדממה, טאטע (אבא) אומר לי 'נשמה! איך זאג דיר צו (אני מבטיח לך), אתה עוד תדע יפה'. מוציא מרויטע בענדל (סרט אדום), א גאלנדע רענדל (מטבע זהב), 'יענקל זה בשביל דף גמרא בעל פה'.

ומאז כל לילה כשאני חוזר מהחיידר, טאטע ומאמע מחכים לי, מיט שבת'דיגע קליידער (עם בגדי שבת), לשמוע עוד כמה ווערטר גמרא גישמאק (מילות גמרא מתורות). ואני חוזר כל יום עם 'צווי שורות' (שתי שורות) הכונס, שמירה פחותה ושמירה מאונס, חולם על גאלדינע רענדליך, א גאנצע זאק' (שק מלא מטבעות זהב).

עד שלילה אחד, לא אשכח, כבר ידעתי דף שלם, טוב כל כך. עצמתי את העינים, והתחלתי להגיד בקול רם:

"הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי", "ארבעה דברים שפטור בדיני אדם ואינו רשאי"

וכשפתחתי את העינים, טאטע ומאמע היו שם ובכו כפי שלא ראיתי מעולם...

אבל אז בפתע פתאום, התקדרו השמים, מיין שטעטעלע שאדיק (עיירתי שאדיק) נמחתה ביום חרון אף. טאטע ומאמע, אוי! עיני יורדה מים. ואני ילד קטן נשארתי רק עם אותו דף...

ברכבות המוות, בדרכי הגלות האיומות, כשהרגשתי שעוד טיפה אני עובר לשמי מעונות, לחשתי את ה'פאר (כמה) שורות' שאמרתי ב'עינים עצומות', עד שכל בוכנוואלד קראו לי 'יענקלה הכונס'.

עליתי לירושלים, ישבתי בשטיבלאך בשוליים, חשבתי אוכל ללמוד עוד אפעס...

אבער (אבל) "ויוותר יעקב לבדו", טאטע מאמע, בשמים כחדא (כאחד), למי יש כח פאר אזעלעכע שוואכע קעפעס (לכאלה ראשים חלשים).

נשארתי מיט מיין בלעטעל (עם הדף שלי), כמו ילד ווי א קינד אין בעטל (ילד בעריסה), אבל כל לילה כשאני חוזר מהעבודה קשה, עוצם את העינים, כמו בשטעטלע אינדרהיים (בבעיירה, בבית), אני אומר הכונס, בעל פה אויפן לשון (ככתבו וכלשונו).

ועכשיו, אמור לי ר' חיים, האם אוכל בעוד יומיים, להשתתף בסיום, כאטשיק (למרות) ועל אף, כי אלפיים שבע מאות פעמים, אמרתי את הדף בתמים, למרות שלמעשה 'איז עס נאר איין דף' (זהו דף אחד בלבד)...

יענקל א שיינע פשעטל (אימרה נאה!), בא נעשה געשפטל (עיסקה), קח את שלי ותן את הסיום שלך. כי אני על פי סברא, אסיים את הגמרא, אבל אתה מסיים את הגלות, בזכותך!

בא ר' יענקל, נכנס לבית מדרש פנימה, לעילוי נשמת השטעטעלע שאדיק, אבא ואמא, "הושענא למען קדושים מושלכים באש, הושענא!", הדרן עלך והדרך עלן כל הש"ס כולו, כי עליך הורגנו כל היום.

יהי רצון שיחשב כאילו.. ובמקום 'רמי בר פפא', נגיד: מוישלה וחיימל, ואברהמ'ל, וחנה...

"יתגדל ויתקדש שמיה רבא"

מרטיט: הקליפ על יענק'לה הכונס. צפו

להמשך קריאה
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו
שידור חי