מלחמת יום הכיפורים: ההפתעה, הגבורה - והאמונה ביום הקדוש

ביום שבת, י' בתשרי תשל"ד - יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם היהודי - נפתחה אחת המלחמות הקשות והכואבות ביותר בתולדות מדינת ישראל: מלחמת יום הכיפורים.

בשעה שתושבי ישראל שהו בבתי הכנסת, בעיצומם של צום ותפילה, פתחו צבאות סוריה ומצרים במתקפה פתאומית ומתואמת, תוך שהם שוברים את קווי ההגנה הדלילים של צה"ל בסיני ובגולן.

ההפתעה הייתה מוחלטת. מדינת ישראל, שהייתה בטוחה בעצמה אחרי ניצחון ששת הימים, מצאה את עצמה נלחמת על קיומה.

2,656 חיילי צה"ל נפלו בקרבות הקשים, אלפי חיילים נפצעו, ורבים הפכו לנכים ולשבויים.

היו אלה ימים של חרדה קיומית אמיתית - תחושת "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים" הפכה מוחשית מאי פעם.

הפן היהודי דתי במלחמה זו היה עמוק ומטלטל. המלחמה פרצה בדיוק ביום שבו העם היהודי עומד לפני בוראו לבקשת סליחה וכפרה. חיילים רבים הופסקו מתפילות נעילה כדי לרוץ אל בסיסיהם; בתי הכנסת התרוקנו תוך דקות. בכל החזיתות נישאו תפילות ספונטניות לצד רעש התותחים, והאמונה הפכה לעוגן רוחני מול זוועות הקרב.

אחד מסיפורי הגבורה המרגשים ביותר שזוהו עם רוח המלחמה הוא סיפורו של אורי בן ארי. כמפקד חטיבה 500, הוביל אורי בן ארי התקפת נגד נועזת בחזית המצרית. תחת אש בלתי פוסקת, כשהסיכוי להינצל קלוש, המשיך להוביל את כוחותיו, חילץ פצועים, וביצע תמרונים קרביים שהצילו חטיבות שלמות מקריסה.

בצפון, ברמת הגולן, בלטו לוחמי חטיבה 7 וחטיבה 188, שנלחמו כנגד מאות טנקים סורים והצליחו בנס ממש לעצור את המתקפה בדרך לעמק החולה.

גדוד 77 של אביגדור קהלני הפך לסמל גבורה: קהלני, שנפצע בעבר, חזר לשדה הקרב והוביל את אנשיו בקרב הגבורה המפורסם ב"עמק הבכא".

לצד הקרבות האכזריים, נרשמו גם מראות נדירים: חיילים עטופים בטליתות ובתפילין נלחמים כתף אל כתף; ספרי תהילים צמודים לדפנות הטנקים; תפילות "אבינו מלכנו" מהדהדות בעמקי הקרב.

מלחמת יום הכיפורים הותירה חותם בל יימחה על החברה הישראלית. היא שינתה את היחס לצבא, למנהיגות, ולעצם תחושת הביטחון הלאומי.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אנו מרכינים ראש בפני גיבורי מלחמת יום הכיפורים - שלחמו על קיומנו ביום הקדוש מכל, כאשר גבולות של חיים, אמונה והישרדות הפכו לעניין ממשי.