השליטה שמוציאה מכלל שליטה

"פריק קונטרול". מי מאתנו, ואולי אף רבים מאתנו מכיר את המושג , המינוח. אך יותר מוכר וידוע, דומני התחושה, המוכרות, ההרגשה, הרגשת השליטה והשתלטנות – כל אחד ואחת לפי הדוגמאות האישיות שלו והרמה שממנה הוא סובל. כן, סובל ובפירוש סובל. בעודי מקפלת כביסה ומסדרת את הארון לקראת בואו של ארון חדש, חושבת ביני לבין עצמי בהתבודדות עד כמה חשוב לא להיות סנטימנטלי בדברים שאין בהם ממשיות , "הישן מפנה מקום לחדש", נזכרתי בדברי רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב. הגיע הזמן לזרוק בגדים ישנים ולפנות מקום לחדשים. כמה פשוט כמה נכון. תראו כמה נקודות אור ויופי מתגלמות במשפט אחד זהרורי במיוחד. ראשית, מבחינה רוחנית כאשר קיים ישן הוא עלול לסגור/לחסום/לעצור את קבלת בואו של החדש. במילים אחרות, הישן מונע שפע של חדש. החדש יכול להיות כל דבר ודבר, הן רוחני והן גשמי. כמו למשל בגדים, מצעים, סרבסים, מציאת בן זוג – כמה פעמים שמעתם על סיפורי הדרמה שבו נתקעו בעבר ומחכים "לאחד" שכבר ממזמן המשיך הלאה ובנה את חייו, טראומות ומשקעים שיוצרים חומות הגנה, פחדים שמעכבים, מחשבות טורדניות ועוד ועוד. שנית, מרב דובים לא ניתן לראות את היער, לעיתים קרובות נאמר שאין לנו מספיק. אין לנו מספיק כסף, אין לנו מספיק בגדים, אין לנו מספיק נעליים, אין מספיק כלי הגשה, אין מספיק מכל דבר, ואם נודה על האמת, הקודש בורך הוא שולח די והותר לכל אחד, רק שאנחנו לא יודעים להשתמש בזה נכון ו/או רוצים יותר ממה שיש.

בהקשר של ארון הבגדים שסדרתי, אז מרב בגדים גם כאלו חדשים דנשדשים, זרוקים בארון מקומטים מבושה חבויים בפינה, לעומת כאלו שחרשתי עליהם ימים כלילות. ארון בגדים של אישה מהווה דוגמא יפה ויצירתית לישן שלא מפנה מקום לחדש.  שלישית, ניצול מינימלי של החדש.  בדוגמא של ארון הבגדים, מנצלים את השימוש בישן שקיים כי כבר רגילים אליו, נכנס לכביסה ויוצא מכביסה, ושוכחים מקיומם של האחרים ולמעשה איננו מנצלים את השפע במלוא מובן המילה. וזה כמובן יכול לבוא לידי ביטוי גם במוצרים נוספים. ממשיכה לקפל לסדר ולזרוק, חושבת על הטוב שבורא עולם משפיע ושולח לנו רגע רגע כל הזמן. אתמול זכיתי להיות בהרצאה של מורי ורבי הרב שלום ארוש שליט"א שאמר "אני לא רוצה להיות עבד לתאוות שלי ומהתחלה כבר שברתי אותן" ונתן כל מיני דוגמאות מחיי היום יום. נו, אז מה יותר מתבקש בהקשר של ארון-בגדים-כביסה? ההמשך כמובן, אופנה.  להיות שפחת האופנה. האופנה היא זו שמכתיבה את קוד הלבוש ולפיכך גם בין היתר את סמלי הסטטוס; מה אלבש ואיך אראה , איזה צבע אופנתי ואיזה לא. כמו במילים אחרות גונבת ושוללת את הבחירה האישית. נאמר ואת אוהבת צבע סגול וזה אאוט אז תקני פריט בצבע ורוד רק כי זה אופנתי. עם יד על הלב, הרבה מאתנו תאמרנה שכן. וגם אם יצא לשוק גזרה שאינה מחמיאה במיוחד, עדיין נמצא רב גדול שקונה מפני שזה אופנתי ויש לו ביקוש גדול. קיים הבדל בין טעם אישי שמהווה סוג של סגנון לבוש לבין ניסיון עלוב לחקות את האופנה המוצעת. אז נכון שסוף כל סוף לא נולדנו מעצבי על במקרה הטוב, ובמקרה הפחות גם לא תופרים וחייטים, כך שנצטרך לקנות את מה שמציעים בשווקים ובחנויות, אבל יחד עם זאת עלינו גם להביע את דעתנו האישית של מה יפה עבורנו ומה מתאים לנו לעומת מה שיכול להתאים בז'ורנל אבל לא בהכרח לנו באופן אישי. אז אם כך, מה הקשר בין יכולת הבחירה ושלילתה לבין שליטה? עושה הרושם שאולי מדובר בשני אופנים, מושגים, תחומים שונים – אבל למעשה דומים ואפילו משלימים אחד את השני. יכולת הבחירה מאפשר לנו להיות פתוחים וקשובים, מאפשרת לנו להחליט ולקבוע מה נכון וטוב עבורנו. מאפשרת לנו לקחת אחריות ולהחליט למול הדברים. וככזה, יכולת השליטה שלנו מתפתחת לכיוונים טובים ומקבלת אפיקים חיוביים ביותר. כאשר אנחנו בוחרים, אנחנו גם מסוגלים לקבל החלטות ולפיכך גם ליצור סוג של שליטה שמהווה ביטחון ותוקף לדברים. מאחר ועסקינן בארון בגדים נמשיך עם הדוגמא; כאשר מחליטים לעשות סדר בארון ומחליטים לקבל החלטה לזרוק בגדים פחות צנועים למשל, כאן באה לידי ביטוי יכולת השליטה שלי בדברים ובנעשה. השליטה הזו מביאה לידי ביטוי את המחשבה וכן מעוררת תגובות חיוביות וטובות – לזרוק את הבגדים. לעומת זאת, קיימת שליטה לא טובה. שליטה שהיא ברובה או כמעט ככולה שליטה רודנית, כוחנית, כפייתית, מאולצת. שליטה אמורה להיות דבר חיובי ולגרום לסדר, ליציבות, ללקיחת אחריות, למנגנונים טובים. אם כך, כיצד שליטה מוציאה מכלל שליטה? ובכן, עצם הרצון להיות בשליטה כל הזמן או לפחות מרבית הזמן, לדעת מה קורה בכל רגע נתון, איפה למה וכמה יוצר סוג של חלץ בין מודע ובין לא. הלחץ הינו עצום. לחץ במשך הזמן ידוע, שמתרגם גם למצבים פסיכוסומטיים אשר נותנים את אותותיהם על הגוף והנשמה במחלות וסטרסים שונים, שהרי שום אדם אינו עשוי מברזל. כמו כן גם הרצון לשלוט כביכול בכל מה שנעשה עם עצמי, סביבי וכדומה היא לכשעצמה אשליה אחת גדולה. שהרי סוף כל סוף, או נכון יותר לומר, ראשית לכל – בורא עולם הוא זה שמנהיג את הבירה ולא אנחנו.

הכותרת אינה מציגה פרדוקס (אע"פ שקיימת בה ניגודיות) אלא מצב שריר וקיים שחבוי בתוך תוכנו. שהרי עצם השליטה השלילית מהווה סוג של תאווה ורצון עז חזק ושלילי לקחת פיקוד אשר אינו מגיע ממניעים חיוביים, והוא בעצמו יוצר מצב הפוף של חוסר שליטה. עם תחשבו על זה לעומק, תתווכחו לגלות ש.. עצם המעשה עצמו, היינו השליטה , מהווה סוג של כוחניות בין פיזית בין מילולית בין מנטאלית אשר יכולה לבוא לידי ביטוי בפן הגלוי ו/או הסמוי. להיות אסרטיבי פירושו להיות כוחני. להיות מוביל ותחרותי פירושו להיות שתלטן. להיות מנהיג פירושו להיות סמכותי ואולי גם תקיף על כל המשתמע מכך, פעמים אחדות  שמענו על אנשים בדרגות גבוהות שהשתמשו בסמכות שלהם לרעה.  להבדיל , אופי של מנהיג סמכותי בא לידי ביטוי אצל מנהגי הדורות שהם באמת יחידי סגולה שהדרם ופארם נובע מכוח קדושתם ועבודתם על המידות ובעיקר על הצניעות והענווה, היראה הינה יראת כבוד כלפיהם ולא פחד; להבדיל לעומת "בוס" שאומר משהו ומצייתם כי פוחדים ממנו תהיה הסיבה שתהיה. להיות עבד לתאוות. משפט חזק שמכיל בתוכו המון עוצמה חיובית אם יודעים לפרשו נכון ולקחת את הדברים הלאה, קדימה ולעשייה הנכונה. לבחור לשלוט על מה שנעשה אתך. לבחור להפעיל את השליטה הטובה שיש בך. אולם, על משקל הפוך, באנטיתזה שלו, להיות עבד לתאוות פירושו שניטלת מאתנו יכולת הבחירה ומרחב התמרון. כאשר אדם נטול יכולת בחירה ונמצא תחת השפעה בין אם גלויה ו/או סמויה, נמצא שיכולת החופש שלו במלכוד ואולי אפילו בסכנה. התאווה יוצרת רצון חזק ודחף עז להשיג את המבוקש. כתוצאה מכך, עלול להיווצר וואקום שבו ננסה לקחת שליטה על הדברים , ופה בדיוק, בנקודה הזו, תכנס במלוא הדרה השליטה השלילית, אשר עלולה לבוא לידי ביטוי במושגים שהוזכרו, כוחניות, אסרטיביות, דעתנות יתר, תקיפות, חוסר הערכה וחוסר פרגון ושאר יתר מרעין בישין. מתוך רצון טוב ליצור סוג של מודעות לגבי שליטה – חיובית או שלילית, יכולת בחירה , חופש בחירה ומרחב תמרון, הייתי מציעה ליצור מעגל של הקשבה לקול הפנימי שלנו במובן של חדש-ישן, להכניס תובנות חדשות ולסלק את הקיבעון המיושן, ובמקביל שנדע ונבין שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את יכולת הבחירה שהיא גם את החופש להחליט.