יהב דעתיה למיהדר

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כח, י)

אמרו חז"ל (סנהדרין צה ע"ב): "כְּתִיב 'וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה' וּכְתִיב 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ'. כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר: אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ?! בָּעֵי לְמִיהְדָּר. כֵּיוָן דְּהִרְהֵר בְּדַעְתֵּיהּ לְמִיהְדָּר - קָפְצָה לֵיהּ אַרְעָא. מִיָּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם".

לכאורה קשה: הרי יעקב אבינו היה במצב של סכנת נפשות. אליפז רדף אחריו ורצה להורגו. גם עשו רצה להרוג אותו, והוא נכנס לחמי טבריה, וה' עשה לו נס והצליח לברוח. כל זאת מלבד היותו בדרך לביתו של רוצח, הלא הוא לבן הארמי, שביקש לעקור את הכול.

ההשתדלות הראשונה שכל יהודי היה עושה במצב כזה היא: תפילה! איך ייתכן שיעקב אבינו עבר על פני ירושלים ולא התפלל? איך ייתכן שהוא הגיע עד הגולן, ורק אז נתן דעתו שלא התפלל במקום שהתפללו אבותיו?

שמעתי הרגשה נפלאה המבארת את העניין:

יש כאלו שנוסעים לירושלים לצורך עניין מסוים, ואגב זה מנצלים את ההזדמנות וקופצים לכותל: "אִם כְּבָר אֲנִי בִּירוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ לִי 'חֹר' שֶׁל שָׁעָה - אֶקְפֹּץ לַכֹּתֶל"...

הכותל אינו אתר תיירות שקופצים לשם לביקורים. לכותל נוסעים במיוחד כדי להתפלל!

יעקב אבינו עבר בדרכו בירושלים, ליד מקום שהתפללו בו אבותיו, והוא היה זקוק לתפילה. אבל להתפלל כבדרך אגב, בגלל שבמקרה עברתי כאן, זו לא תפילה.

כשהגיע לגולן, אמר: "אֲנִי זָקוּק לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא! בִּרְצוֹנִי לַחֲזֹר בִּמְיֻחָד לַמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי, וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם".

משנתן דעתו לחזור, קפצה לו הדרך.

כתוב כאן יסוד גדול: מתי אירעה לו קפיצת הדרך? כש"יהב דעתיה למיהדר"!

אדם צריך להרים את הרגל, לעשות את הצעד הראשון. אבל אדם שיושב במקומו ואומר: אני רוצה מאוד ללמוד תורה, אני רוצה מאוד לקיים מצוות, אני רוצה מאוד להתחזק, אבל אינו עושה את הצעד הראשון, לא יזכה לקפיצת הדרך.

השבת ששינתה את חייה של משפחה שלמה

בספר "ללמדך" מובא סיפור מאוד מעניין:

באחת העיירות בארצות הברית, עיירה שכל התושבים בה גויים, גר יהודי בשם מייק ג'ונסון. הוא עצמו, בהיותו ילד, ראה פעם מהי שבת, אבל ילדיו כבר לא ידעו מאומה. הם לומדים עם גויים, יש להם שמות של גויים, ואין להם מושג ביהדות.

מייק החליט שהוא רוצה להראות להם פעם אחת בהיסטוריה מה זה שבת, אבל גם הוא לא ידע עליה מדי הרבה.

הוא זכר מילדותו שני דברים: בשבת מדליקים שני נרות ואוכלים חלות.

נרות הוא השיג בעיירתו, אבל חלות לא היו שם. הוא החליט שייסע למקום שיש בו יהודים, מרחק של שעה נסיעה לכל צד, ושם יקנה חלות.

ומה עם בישולים לפני שבת, פלטה לשבת, הדלקת אור ושאר מלאכות אסורות? את כל זה גם הוא לא זכר. שבת זה נרות וחלות.

תם פרק א' בסיפור. ועכשיו לפרק ב':

בארצות הברית יש שכונות גדולות שיש להן שם. לפעמים שם זה זהה לשם של רחוב במקום אחר.

שני בחורים מלייקווד נסעו במונית ביום שישי בצהריים, ואמרו לנהג את שם הרחוב שאליו היו פניהם מועדות. הנהג סבר שכוונתם לשם של שכונה, ולקח אותם לשכונה בעלת אותו שם.

והנה, הם מוצאים את עצמם בשכונה של גויים...

מבירור קצר שעשו התברר שהמרחק ליעד שבאמת אליו היו אמורים להגיע הוא מרחק של כמה שעות נסיעה, והם לא יספיקו להגיע לפני שבת. גם לחזור למקום שממנו יצאו כבר לא היה שייך.

פחד פחדים! איפה ילינו? ברחוב? זה מאוד מסוכן. איפה יאכלו? איפה יתפללו? אין כאן כלום...

לפתע הם רואים רכב מתקרב ונעצר בסמוך להם. יוצא ממנו בן אדם, בלי כיפה, שאוחז בידו שקית עם חלות.

מי שקונה חלות לשבת, ככל הנראה הוא יהודי, ואולי אפילו שומר שבת.

הם רצו אליו וסיפרו לו שנתקעו כאן באופן בלתי צפוי, ושאלו האם הם יכולים להתארח אצלו בבית בשבת.

מייק השיב בחיוב, והוסיף: "עָלַי רַק לוֹמַר לָכֶם אֶת הָאֱמֶת: אֲנִי לֹא שׁוֹמֵר שַׁבָּת. אֲבָל דַּוְקָא הַשַּׁבָּת הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לְדֻגְמָא לִילָדַי. לְשֵׁם כָּךְ קָנִיתִי חַלּוֹת וְנֵרוֹת".

עד מהרה התברר לשני בחורי הישיבה, שלדידו של מייק שבת פירושה נרות וחלות ותו לא מידי.

"וּמַה בְּנוֹגֵעַ לְבִשּׁוּלִים"?

בשבת, רח"ל.

ומה בנוגע לפלטה? לא יודע מה זה...

שני הבחורים תפסו מרץ. הפשילו שרוולים והסתערו על המטבח...

הכשירו את השיש, ציפו את הגז בשתי שכבות של נייר כסף, השתמשו בסירים ובכלים חד פעמיים, והספיקו לבשל אפילו חמין.

בהגיע הזמן עמד הכול מוכן על הגז.

הדלקת נרות. התפללו קבלת שבת ביחד איתו, ועם אשתו וילדיו, בבית. סעודת שבת. זמירות. הלכות. לא מדליקים אור, לא מכבים.

"אַתָּה עוֹשֶׂה שַׁבָּת לְדֻגְמָא - זוֹ תִּהְיֶה שַׁבָּת לְדֻגְמָא עַד הַסּוֹף".

לא היה להם, למייק, לאשתו ולילדיו, כזה עונג מעולם. פשוט התמוגגו מאושר.

לאחר שחוו "שַׁבָּת אֲמִתִּית לְדֻגְמָא", החליטו שהם רוצים לשמור עוד שבתות כאלו.

דא עקא, הם הבינו שבמקום מגוריהם לא יוכלו לעשות זאת. עקרו מדירתם ועברו למקום מגורים אחר, וחזרו בתשובה שלמה. מייק ג'ונסון הפך למחזיק תורה גדול.

הכול מתחיל בצעד הראשון

מה גרם לכל המהפך הגדול הזה?

הצעד הראשון שהוא עשה!

הפסיעה הראשונה שלו הייתה הנכונות לנסוע שעתיים כדי לקנות חלות לכבוד שבת.

אתה מוכן לנסוע? הקב"ה ישלח לך שני בחורים שיעשו לך קפיצת הדרך ויהפכו לך את החיים.

אבל יש תנאי לקפיצת הדרך!

התנאי הוא: "יְהַב דַּעְתֵּיהּ לְמִיהְדָּר", לעשות צעד.

יהודי שמוכן לעשות צעד אחד, הקב"ה נותן לו מיד סייעתא דשמיא.