קניתם בגדים במאות שקלים, הגעתם לקופה ושילמתם, אבל רגע לפני היציאה מהחנות מתברר שיש עוד תוספת לחשבון: שקל עבור שקית. לכאורה מדובר בסכום זניח, אלא שכאשר התשלום הזה חוזר על עצמו בקניות רבות, הוא הופך להוצאה מצטברת עבור הצרכנים ולהכנסה משמעותית עבור הרשתות.

התופעה בולטת במיוחד בחודש נובמבר, שבו מתקיימים ימי הקניות Shopping IL, מבצעי 11.11, בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי. בתקופה הזאת צרכנים מבצעים רכישות רבות, מגיעים לחנויות ואוספים הזמנות, ולעיתים נדרשים להוסיף תשלום עבור שקיות נשיאה.

מיליוני שקיות, מיליארדי שקלים בקניות

כדי להבין את היקף השימוש בשקיות בישראל, אפשר להסתכל על נתוני המשרד להגנת הסביבה. בשנת 2025 נמכרו בישראל כ-524 מיליון שקיות נשיאה חד-פעמיות מפלסטיק, ממוצע של יותר מ-1.4 מיליון שקיות ביום.

חשוב להדגיש שלא כל השקיות הללו נמכרות במחיר של שקל, אך הנתון ממחיש עד כמה השימוש בהן נפוץ.

גם נתוני ההוצאות של הישראלים מצביעים על היקף הקניות. לפי חברת שב"א, בנובמבר 2025 הסתכמו ההוצאות בכרטיסי אשראי בישראל ב-49.621 מיליארד שקל, עלייה של 11.8% בהשוואה לנובמבר 2024.

מתוך הסכום הכולל, כ-19.9 מיליארד שקל הוצאו בעסקאות פיזיות בבתי העסק.

לצד הסכומים הגדולים שמשלמים הצרכנים עבור המוצרים עצמם, מצטרפים לעיתים גם חיובים קטנים שאינם נלקחים בחשבון מראש.

לא רק בסופר: גם בחנויות הבגדים גובים תשלום

התשלום עבור שקיות אינו מוגבל לרשתות המזון. בחנויות מסוימות נגבה שקל, ולעיתים אף יותר, עבור שקית נייר או שקית נשיאה ממותגת.

מי שמגיע לסופר כמה פעמים בשבוע, רוכש בגדים או מוצרי חשמל ואוסף הזמנות מחנויות, עשוי לשלם שוב ושוב עבור שקיות, גם כשהרכישה עצמה קטנה יחסית.

אלא שכאן עולה שאלה נוספת: מדוע לקוח שהוציא מאות שקלים בחנות נדרש לשלם בנפרד גם עבור השקית שבה יישא את המוצרים שרכש?

עבור לקוח בודד מדובר בשקל אחד, אך כאשר החיוב נגבה ממספר גדול של צרכנים, הסכומים המצטברים עשויים להיות משמעותיים עבור רשתות האופנה.

מה באמת אומר חוק השקיות?

חשוב להבחין בין החיובים השונים. חוק השקיות, שנכנס לתוקף בשנת 2017, מחייב קמעונאיות מזון גדולות לגבות לפחות 10 אגורות עבור שקיות פלסטיק חד-פעמיות שעליהן חל החוק.

עם זאת, החוק אינו מחייב כל חנות לגבות שקל עבור שקית.

חנויות אחרות רשאיות לקבוע את מחירן של השקיות שהן מספקות, אך מחויבות להציג את המחיר לצרכן.

כלומר, גביית שקל עבור שקית בחנות בגדים אינה נובעת מחובה כללית הקבועה בחוק השקיות.

שקל אחד בקופה, הוצאה שחוזרת שוב ושוב

אפשר לטעון שמי שאינו מעוניין לשלם יכול פשוט להביא שקית מהבית. אלא שלא כל רכישה מתוכננת מראש, ולא תמיד אפשר לשאת בנוחות את המוצרים ללא שקית.

כאשר מדובר בכמה פריטים או במוצרים שקשה להחזיק בידיים, השקית הופכת לחלק בלתי נפרד מהקנייה.

דווקא בתקופה שבה יוקר המחיה מורגש והצרכנים משלמים סכומים גבוהים על רכישותיהם, מתעוררת ביקורת על עצם הגבייה הנוספת, במיוחד כאשר הלקוח כבר הוציא מאות שקלים באותה חנות.

שקל אחד אולי לא נשמע כמו סכום שמצדיק מחאה, אבל כשהתשלום חוזר שוב ושוב ונגבה ממספר רב של לקוחות, הוא כבר אינו זניח.

ובחודש שבו הציבור מוציא מיליארדי שקלים על קניות, כדאי לשים לב לא רק למחיר המוצרים, אלא גם לתוספות הקטנות שמופיעות בחשבון.